170
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
יא. קנאות פינחס תביא לגאולה
ההוראה הנלמדת מכך לגבי כל דור ודור, ולגבינו, מובנת בפשטות:
בתקופה של מגיפה רוחנית ר"ל, כאשר רואים מקנא קנאת ה' – אסור לבטלו וכו', למרות שאין הוא משה שבדורו, ואפילו אינו כהן, כדלעיל. והתורה מספרת ואומרת, שלא זו בלבד שקנאת ה' תביא לידי "ותעצר המגיפה מעל בני ישראל"7, אלא אף תגרום לשלום אמיתי – "הנני נותן לו את בריתי שלום"56,
ועל ידי שלום אמיתי, להיפך מפירוד ומשנאת חנם, תתבטל הגלות הנגרמת משום כך57.
וזהו הקשר של פינחס לאליהו מבשר הגאולה58, כמאמר חז"ל59 "פינחס הוא אליהו", כי על ידי התנהגותו של פינחס נזכה לגאולה האמיתית והשלימה, שתוכרז על ידי אליהו הנביא (זה פינחס) – אשר תגרום לקירוב הלבבות "והשיב60 לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם"61, בקרוב ממש.
הערות
- 7.
- 56. כה, יב. ולהעיר ממה שפנחס דוקא הלך ללחום עם מדין (מטות לא, ו) – כי מדין הוא לשון מדון ומריבה (נסמן בד"ה החלצו תרנ"ט בתחלתו), ולכן שייך זה לפנחס.
- 57. יומא ט, ב. וראה חדא"ג מהרש"א שם בפי' "שלא נתגלה עונם" – "שהי' להם שנאת חנם בלב ולפנים כאילו אוהבים" (שהוא ע"ד מעשה זמרי, (משיחת ש"פ פינחס תשכ"ה) שהאכזריות שלו נתלבשה באצטלא של חסד, כנ"ל בפנים).
- 58. רש"י בחוקותי כו, מב. וראה גם תיב"ע וארא וילקו"ש שבהערה הבאה. רמב"ם הל' מלכים פי"ב ה"ב. ועוד.
- 59. תיב"ע וארא ו, יח. פרדר"א פמ"ז. זח"ב קצ, סע"א. רע"מ פנחס רטו, א. ילקו"ש ריש פרשתנו. רש"י ב"מ קיד, ב (ד"ה לאו מר כהן). וראה תיב"ע שם, שהשייכות דפנחס לאלי' הוא במה שישתלח "בסוף יומיא". וראה גם תיב"ע שמות ד, יג.
- 60. מלאכי ג, כד. וראה גם ילקוט הנ"ל, שהשייכות דפנחס ואלי' הוא – לפי שבשניהם הו"ע השלום.
- 61. ראה בכ"ז אוה"ח (כה, יג): ובדרך רמז כו'.
רש"י על ויקרא כ״ו:מ״ב - הטקסט מספריא
וזכרתי את בריתי יעקוב. בַּחֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת נִכְתַּב מָלֵא, וְאֵלִיָּהוּ חָסֵר בַּחֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת — יַעֲקֹב נָטַל אוֹת מִשְּׁמוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ עֵרָבוֹן שֶׁיָּבֹא וִיבַשֵּׂר גְּאֻלַּת בָּנָיו:
וזכרתי את בריתי יעקוב. לָמָּה נִמְנוּ אֲחוֹרַנִּית? כְּלוֹמַר, כְּדַאי הוּא יַעֲקֹב הַקָּטָן לְכָךְ, וְאִם אֵינוֹ כְדַאי, הֲרֵי יִצְחָק עִמּוֹ, וְאִם אֵינוֹ כְדַאי, הֲרֵי אַבְרָהָם עִמּוֹ שֶׁהוּא כְדַאי, וְלָמָּה לֹא נֶאֶמְרָה זְכִירָה בְיִצְחָק? אֶלָּא אֲפָרוֹ שֶׁל יִצְחָק נִרְאֶה לְפָנַי צָבוּר וּמֻנָּח עַל הַמִּזְבֵּחַ (ספרא):
וזכרתי את בריתי יעקוב THEN I WILL REMEMBER MY COVENANT WITH JACOB — In five places in Scripture it (the name יעקב) is written plene (יעקוב) and the name אליהו is written defectively in five places, to intimate that Jacob — as it were — took one letter of his (Elijah’s) name as a pledge that at some future time he should come and proclaim the good tidings of his descendants’ redemption (cf. Midrash חסירות ויתירות).
וזכרתי את בריתי יעקוב THEN I WILL REMEMBER MY COVENANT WITH JACOB [AND ALSO MY COVENANT WITH ISAAC, AND ALSO MY COVENANT WITH ABRAHAM WILL I REMEMBER] — Why are they (the patriarchs) enumerated here in a reverse order (in contrast to e. g., Exodus 32:13, where it states: 'לאברהם ליצחק ולישראל וכוזכור )? It is to say: Jacob the youngest among the patriarchs is worthy of this that, through his merits, his children should be redeemed; if he be not sufficiently worthy, behold, the merit of Isaac is with him; if that does not suffice, behold, then there is Abraham with him who is surely worthy enough! And why does Scripture not use the word “remember” in connection with Isaac’s name? Because this is unnecessary, for — says God, as it were — the ashes of Isaac (who according to My command to Abraham was to become a burnt offering) are ever visible before Me as though they were heaped up lying upon the altar (Sifra, Bechukotai, Chapter 8 6-7).
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״ב:ב׳ - הטקסט מספריא
אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד יראה מפשוטן של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו' ואינו בא לא לטמא הטהור ולא לטהר הטמא ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין אלא לשום שלום בעולם שנאמר והשיב לב אבות על בנים ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן ולא ישימם עיקר שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה וכן לא יחשב הקצין אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.