169
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
בתורת אמת "והוי דן את כל האדם לכף זכות"49 – הרי זאת הוכחה ברורה, שהגורם לכך אינו רגש של קדושה, אלא להיפך50.
י. פינחס וזמרי – ניגוד מוחלט
הוראה נוספת נלמדת מפרשתנו:
בהמשך51 אומר רש"י "במקום* שייחס את הצדיק לשבח, ייחס את הרשע לגנאי". לכאורה, מהו הגנאי לזמרי בהיותו "נשיא בית אב לשמעוני"52? ההסבר לכך הוא: השבטים סברו שזמרי פעל מתוך חסד, ופינחס – מתוך אכזריות, כדלעיל, והתורה שוללת שתי הנחות אלו: "במקום שייחס את הצדיק לשבח", שפינחס הוא "בן אהרן", ויש בו תכונותיו של אהרן "רודף שלום ומטיל אהבה", באותו מקום ובאותה דרך "ייחס את הרשע לגנאי", שהמעשה של "ויקרב... את המדינית" לא נבע ממדת החסד, אלא, להיפך, מהיותו "נשיא בית אב לשמעוני", אשר על שמעון אומרת התורה53 "כלי חמס מכרותיהם". כלומר, במעשהו של זמרי התבטא ההיפך ממדת החסד – מדת האכזריות54:
כי אם בתקופה שבה "ויחל העם לזנות...", וכאשר החטא הוביל לידי "ויחר אף ה' בישראל, שלח בהם מגיפה"55 – אז מכריז זמרי "לעיני כל עדת בני ישראל" שארמית מותרת לישראל6, ובמקום לעוררם לתשובה הוא, להיפך, מונע את התשובה, בנותנו להם "היתר" לכך מ"נשיא שבט בישראל" – הרי זו אכזריות קשה ביותר.
כלומר, ההבדל בין זמרי לבין פינחס הוא קוטבי: זמרי פעל למעשה באכזריות הקשה ביותר, וכיסה זאת ב"אצטלא" של חסד, ולעומת זאת, פינחס עשה מעשה הנראה כאכזרי, אך זהו החסד העצום ביותר*.
הערות
- 49. אבות פ"א מ"ו.
- 50. ראה היום יום ע' סד, שהבחינה לכל ענין הוא – הפועל.
- 51. כה, יד.
- *. כ"ה בדפוס ראשון ועוד. ובכמה דפוסים: כשם.
- 52. במפרשי רש"י כאן: שהכתוב מזכיר את שבחו, אלא ששבח זה גנאי הוא לו, כי כל מי שהוא גדול יותר חטאו גדול יותר. אבל מפשטות לשון רש"י "ייחס את הרשע לגנאי" – ובפרט שמדמה זה ל"ייחס את הצדיק לשבח" – משמע, ש"ושם איש ישראל גו'" עצמו הוא גנאי (כדלקמן בפנים).
- 53. ויחי מט, ה. ובפרט, אשר (בנוגע ליוסף –) הי' שמעון העיקר (רש"י מקץ מב, כד. ע"ש).
- 54. ועפ"ז יומתק ההמשך ד"בסודם אל תבא נפשי – זה מעשה זמרי כו'" (רש"י ויחי שם, ו) ל"כלי חמס מכרותיהם": מכיון ש"אומנות זו של רציחה חמס הוא בידכם מברכת עשו" (רש"י שם, ה), היפך מדתו של יעקב – לכן, במעשה זמרי (שהוא בדומה למעשה שמעון) "אל יזכר שמי" (שמו של יעקב).
- 55. בלק כה, ג. פרש"י שם.
- 6.
- *. ועפ"ז יומתק מה שבענין הצביעות מובאת הדוגמא "מעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס" (סוטה כב, ב) – כי בשניהם הי' עד"ז, אלא שבפנחס דקדושה כו'.
משנה אבות א׳:ו׳ - הטקסט מספריא
יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם. יהושע בן פרחיה אומר. עשה לך רב. וקנה לך חבר. והוי דן את כל האדם לכף זכות:
רש"י על בראשית מ״ב:כ״ד - הטקסט מספריא
ויסב מעליהם. נִתְרַחֵק מֵעֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִרְאוּהוּ בּוֹכֶה:
ויבך. לְפִי שֶׁשָּׁמַע שֶׁהָיוּ מִתְחָרְטִין:
את שמעון. הוּא הִשְׁלִיכוֹ לַבּוֹר, הוּא שֶׁאָמַר לְלֵוִי הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא (בראשית רבה). דָּבָר אַחֵר נִתְכַּוֵּן יוֹסֵף לְהַפְרִידוֹ מִלֵּוִי, שֶׁמָּא יִתְיָעֲצוּ שְׁנֵיהֶם לַהֲרֹג אוֹתוֹ:
ויאסר אתו לעיניהם. לֹא אֲסָרוֹ אֶלָּא לְעֵינֵיהֶם, וְכֵיוָן שֶׁיָּצְאוּ הוֹצִיאוֹ וְהֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ (בראשית רבה):
ויסב מעליהם AND HE TURNED AWAY FROM THEM — He moved some distance away from them so that they should not see him weeping.
ויבך AND HE WEPT because he heard that they regretted their past conduct to him.
את שמען SIMEON — he had cast him into the pit and it was he who had said to Levi “Behold, this dreamer cometh” (Tanchuma Yashan 1:10:17). Another explanation is: It was Joseph’s intention to separate him from Levi lest the two of them might conspire to kill him.
ויאסור אתו לעיניהם AND HE BOUND HIM BEFORE THEIR EYES — He only kept him in bonds whilst he was before their eyes, but as soon as they departed he freed him and gave him food and drink (Genesis Rabbah 91:8).
רש"י על בראשית מ״ב:ה׳ - הטקסט מספריא
בתוך הבאים. מַטְמִינִין עַצְמָם שֶׁלֹּא יַכִּירוּם, לְפִי שֶׁצִּוָּה לָהֶם אֲבִיהֶם שֶׁלֹּא יִתְרָאוּ כֻּלָּם בְּפֶתַח א', אֶלָּא שֶׁיִּכָּנֵס כָּל א' בְּפִתְחוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט בָּהֶם עַיִן הָרָע, שֶׁכֻּלָּם נָאִים וְכֻלָּם גִּבּוֹרִים:
בתוך הבאים AMONG THOSE THAT CAME — They hid themselves in the crowd that people should not recognize them, for their father had bidden them not to show themselves all at one entrance to the city but that each should enter by a different gate in order that the evil eye should not have power over them (i.e. that they should not attract the envious attention of the people) for they were all handsome and stalwart men (Midrash Tanchuma 1.:10:6).
רש"י על במדבר כ״ה:ג׳ - הטקסט מספריא
פעור. עַל שֵׁם שֶׁפּוֹעֲרִין לְפָנָיו פִּי הַטַּבַּעַת וּמוֹצִיאִין רְעִי, וְזוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ (סנהדרין ס'):
ויחר אף ה' בישראל. שָׁלַח בָּהֶם מַגֵּפָה:
פעור — It was so named because they bared (פער) their anus and relieved themselves before it: this was its ceremonial rite (Sanhedrin 60b).
ויחר אף ה' בישראל AND THE ANGER OF THE LORD WAS KINDLED AGAINST ISRAEL — he sent a plague among them (cf. v. 8).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.