160
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
א. "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן"
בתחילת הפרשה מצטט רש"י את המלים: "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן", ומפרש על כך1: "לפי שהיו השבטים מבזין אותו: הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה והרג2 נשיא שבט מישראל, לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן".
מהו הקושי במלים "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן", אשר רש"י מיישבו בפירושו זה? ההסבר לכך בפשטות הוא: מספר פסוקים לפני כן3 נאמר "וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן" – ומדוע צריכה התורה לפרט שוב את ייחוסו4? על כך משיב רש"י, שהשבטים ביזו אותו בענין שהוא להיפך מייחוסו, ולכן מדגישה התורה את ייחוסו הרם על ידי חזרה על הפירוט.
אך יש להבין:
א) מכך ש"בא הכתוב ויחסו..." אפשר להסיק שמישהו ביזה אותו, אך אין להבין מכך מי ביזה אותו. ואם כך אפשר היה, לכאורה, לחשוב ביתר פשטות, שרק בני שמעון5 לעגו לו, בכעסם על כך שהרג את הנשיא שלהם. אך לגבי השבטים האחרים, יש להניח, שכיון שגם הם הצטערו ביותר על מעשה זמרי, כמסופר בפרשה הקודמת6, שכאשר הגיע זמרי עם המדינית "געו כולם בבכיה", הם ודאי הסכימו למעשה פינחס, ובמיוחד לאחר שפעולה זו הביאה לידי "ותעצר המגיפה מעל בני ישראל"7. מנין אפוא מסיק רש"י "שהיו השבטים מבזין אותו", שגם השבטים האחרים לעגו לו8?
ב) יתרו עבד כל עבודה זרה שבעולם9 (ולפי המדרש אף היה כומר לעבודה זרה10), ולא רק פיטם עגלים
הערות
- 1. כ"ה בסנה' פב, ב. במדב"ר פכ"א, ג. אבל רש"י משנה מלשון הגמרא והמדרש כדלקמן הערה 13.
- 2. כ"ה ברוב הדפוסים (ובסנה' שם). ובכמה דפוסים (וכן הובא ברא"ם כאן): יהרוג כו'.
- 3. בלק כה, ז.
- 4. אבל בפעם הראשונה – לא קשה מ"ש "בן אלעזר גו'" – מדלא פירש שם רש"י דבר (וראה רא"ם כאן. חדא"ג מהרש"א לסנה' שם). ולהעיר מפרש"י ויקהל (לה, ל. לד) "חור – בנה של מרים הי'. ואהליאב – משבט דן כו'" – ואינו מפרש זה בפ' תשא (לא, ב. ו) שלפנ"ז. – וראה לקו"ש חלק לא ע' 211 ואילך.
- 5. כבספרי ס"פ בלק.
- 6. כה, ו ופרש"י.
- 7. שם, ח.
- 8. וגם: מזה שהכתוב מייחסו, מוכח רק שהיו מזלזלין בו (כבספרי שם. ילקו"ש כאן. ויק"ר פל"ג, ד), ומנ"ל לרש"י שהיו מבזין אותו?
- 9. ועד "שלא הניח ע"ז שלא עבדה" (רש"י יתרו יח, יא. מתנחומא יתרו ז).
- 10. שמו"ר פ"א, לב. תנחומא שמות יא. ועוד. (ורמב"ן שמות ב, טז. אבל ראה פרש"י שם. ויגש מז, כב).
במדבר רבה כ״א:ג׳ - הטקסט מספריא
מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַחֵס פִּינְחָס אַחַר מַעֲשֶׂה זֶה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּדְקַּר זִמְרִי בֶּן סָלוּא, אָמְרוּ חֲכָמִים שִׁשָּׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ לְזִמְרִי, זִמְרִי, בֶּן סָלוּא, וְשָׁאוּל, בֶּן כְּנַעֲנִית, וּשְׁלֻמִיאֵל, בֶּן צוּרִי שַׁדָּי. זִמְרִי, שֶׁנַּעֲשָׂה עַל אוֹתָהּ מִדְיָנִית כְּבֵיצָה הַמּוּזֶרֶת. בֶּן סָלוּא, בֵּן שֶׁסִּלָּא עֲוֹן מִשְׁפַּחְתּוֹ. שָׁאוּל, שֶׁהִשְׁאִיל עַצְמוֹ לַעֲבֵרָה. בֶּן הַכְּנַעֲנִית, שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה כְנָעַן, וּמַה שְׁמוֹ, שְׁלֻמִיאֵל. אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁנִּדְקַר זִמְרִי עָמְדוּ הַשְּׁבָטִים עָלָיו וְאָמְרוּ רְאִיתֶם בֶּן פּוּטִיאֵל זֶה שֶׁפִּטֵּם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הָרַג נָשִׂיא מִיִּשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ בָּא הַכָּתוּב לְיַחֲסוֹ: פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. (במדבר כה, יב): לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם, שֶׁעֲדַיִן הוּא קַיָּם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מלאכי ב, ה): בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא. (במדבר כה, יג): וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, וַיְכַפֵּר, וְכִי קָרְבָּן הִקְרִיב שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ כַּפָּרָה, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַשּׁוֹפֵךְ דָּמָן שֶׁל רְשָׁעִים כְּאִלּוּ הִקְרִיב קָרְבָּן. (במדבר כה, יד): וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית, כְּשֵׁם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְעַסֵּק בְּשִׁבְחָן שֶׁל צַדִּיקִים לְפַרְסֵם בָּעוֹלָם, כָּךְ מִתְעַסֵּק בִּגְנוּתָן שֶׁל רְשָׁעִים לְפַרְסְמָן בָּעוֹלָם, פִּינְחָס, פִּרְסְמוֹ לְשֶׁבַח. וְזִמְרִי, לִגְנַאי. עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (משלי י, ז): זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב. (במדבר כה, יד): נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי, שֶׁכָּל הַפּוֹגֵם אֶת עַצְמוֹ פּוֹגֵם אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ עִמּוֹ, זִמְרִי בֶּן סָלוּא, הַכָּתוּב מִתַּמֵּהַּ עָלָיו (קהלת י, ח): וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְׁכֶנּוּ נָחָשׁ, אָבִיו קִנֵּא עַל הַזְּנוּת תְּחִלָּה (בראשית לד, כה): וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, וְזֶה פָּרַץ גָּדֵר שֶׁגָּדַר אָבִיו. (במדבר כה, טו): וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה, רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב וגו', לְהוֹדִיעֲךָ עַד הֵיכָן נָתְנוּ הַמִּדְיָנִים עַצְמָן, שֶׁבַּת מֶלֶךְ הִפְקִירוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לא, ח): וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם, צוּר גָּדוֹל מִכֻּלָּם, מֶלֶךְ הוּא וְהִפְקִיר אֶת בִּתּוֹ, מִי לֹא הָיָה מַפְקִיר, וּלְפִי שֶׁבִּזָּה אֶת עַצְמוֹ וּפִרְסֵם אֶת בִּתּוֹ בְּקָלוֹן גְּרָעוֹ הַכָּתוּב וּכְתָבוֹ שְׁלִישִׁי, אֲבָל הוּא מֶלֶךְ שֶׁבְּכֻלָּם רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא.
ויקרא רבה ל״ג:ד׳ - הטקסט מספריא
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ב, לד): וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה כֵּן חָנוּ לְדִגְלֵיהֶם, וְאַהֲרֹן הֵיכָן הָיָה, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה וְרַבִּי לֵוִי בַּר חַיָּתָא וְרַבִּי אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא כֵּיוָן שֶׁבָּא לְיַחֲסָן הוֹנוּ אוֹתוֹ וְאָמְרוּ לוֹ אַתְּ מְיַחֲסֵנוּ, עַד שֶׁאַתָּה בָּא לְיַחֲסֵנוּ לֵךְ וְיַחֵס אֶת בָּנֶיךָ, אֶלְעָזָר בִּנְךָ לְמִי הוּא נָשׂוּי, לֹא לְבִתּוֹ שֶׁל פּוּטִיאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ו, כה): וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל. כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהֵן מְזַלְזְלִין בּוֹ הִתְחִיל מְיַחֲסוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כה, יד): פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, כֹּהֵן בַּר כֹּהֵן, קַנָּאי בַּר קַנָּאי, מֵשִׁיב חֵמָה בֶּן מֵשִׁיב חֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה, יד): הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ וגו'. לְפִיכָךְ הִקְדִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבוֹדוֹ שֶׁל אַהֲרֹן לִכְבוֹדוֹ שֶׁל משֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ג, א): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמשֶׁה, משֶׁה וְאַהֲרֹן אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא אַהֲרֹן וּמשֶׁה, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר.
רש"י על שמות י״ח:י״א - הטקסט מספריא
עתה ידעתי. מַכִּירוֹ הָיִיתִי לְשֶׁעָבַר וְעַכְשָׁו בְּיוֹתֵר:
מכל האלהים. מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מַכִּיר בְּכָל עֲ"זָ שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ עֲ"זָ שֶׁלֹּא עֲבָדָהּ (מכילתא):
כי בדבר אשר זדו עליהם. כְּתַרְגּוּמוֹ – בַּמַּיִם דִּמּוּ לְאַבְּדָם וְהֵם נֶאֶבְדוּ בַּמַּיִם:
אשר זדו. אֲשֶׁר הִרְשִׁיעוּ. וְרַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ לְשׁוֹן וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד, בַּקְּדֵרָה אֲשֶׁר בִּשְּׁלוּ בָּהּ נִתְבַּשְּׁלוּ (סוטה י"א):
עתה ידעתי NOW I KNOW — I indeed knew Him formerly, but now I know Him even more (cf. Mekhilta).
מכל האלהים [GREATER] THAN ALL THE GODS — This tells us that he had a full knowledge of every idol in the world — that he left no idol unworshipped by him (Mekhilta).
כי בדבר אשר זדו עליהם — Understand this as the Targum does for by that very thing with which the Egyptians thought to judge Israel were they themselves judged — they had thought to destroy them by water and they were themselves destroyed by water (cf. Mekhilta).
אשר זדו means in which they had shown themselves wicked. Our Rabbis, however, explained it in the same sense as the root which we find in (Genesis 25:29) “And Jacob was boiling (ויזד) pottage (נזיד) (lit., something boiled)” — in the pot wherein they had boiled, therein were they themselves boiled (Sotah 11a).
שמות רבה א׳:ל״ב - הטקסט מספריא
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר, קָלַט דֶּרֶךְ אָבוֹת, שְׁלשָׁה נִזְדַּוְּגוּ לָהֶם זִוּוּגֵיהֶם מִן הַבְּאֵר, יִצְחָק יַעֲקֹב וּמשֶׁה. בְּיִצְחָק כְּתִיב (בראשית כד, סב): וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר וגו'. וְעוֹד שֶׁנִּזְדַּוְגָה רִבְקָה לֶאֱלִיעֶזֶר לַמַּעְיָן. יַעֲקֹב (בראשית כט, ב): וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָֹּׂדֶה. משֶׁה, וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר. וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת. וַהֲלוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנֵא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְנָתַן מָנוֹס לְמשֶׁה אֵצֶל עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. אֶלָּא אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, יִתְרוֹ כֹּמֶר לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הָיָה, וְרָאָה שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ וּבִסֵּר עָלֶיהָ, וְהִרְהֵר לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַד שֶׁלֹא בָּא משֶׁה, וְקָרָא לִבְנֵי עִירוֹ וְאָמַר לָהֶם, עַד עַכְשָׁיו הָיִיתִי מְשַׁמֵּשׁ אֶתְכֶם, מֵעַתָּה זָקֵן אֲנִי בַּחֲרוּ לָכֶם כֹּמֶר אַחֵר, עָמַד וְהוֹצִיא כְּלֵי תַּשְׁמִישֵׁי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְנָתַן לָהֶם הַכֹּל, עָמְדוּ וְנִדּוּהוּ שֶׁלֹא יִזְדַּקֵּק לוֹ אָדָם וְלֹא יַעֲשׂוּ לוֹ מְלָאכָה וְלֹא יִרְעוּ אֶת צֹאנוֹ, וּבִקֵּשׁ מִן הָרוֹעִים לִרְעוֹת לוֹ אֶת צֹאנוֹ וְלֹא קִבְּלוּ, לְפִיכָךְ הוֹצִיא בְּנוֹתָיו. וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מַקְדִּימוֹת לָבוֹא מִפְּנֵי פַּחַד הָרוֹעִים. וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרֲשׁוּם, אֶפְשָׁר הוּא כֹּהֵן מִדְיָן וְהָרוֹעִים מְגָרְשִׁים בְּנוֹתָיו, אֶלָא לְלַמֶּדְךָ שֶׁנִּדּוּהוּ וְגֵרְשׁוּ בְּנוֹתָיו כְּאִשָּׁה גְרוּשָׁה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית ג, כד): וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם, וַיָּקָם משֶׁה וַיּוֹשִׁיעָן, מְלַמֵּד שֶׁיָּשַׁב לָהֶם בַּדִּין, אָמַר דֶּרֶךְ אֲנָשִׁים דּוֹלִים וְנָשִׁים מַשְׁקוֹת, וְכָאן נָשִׁים דּוֹלוֹת וַאֲנָשִׁים מַשְׁקִים. וַיַּצִּילָן לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא וַיּוֹשִׁיעָן, רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר דָּבָר שֶׁל גִּלּוּי עֲרָיוֹת בָּאוּ לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶן וְעָמַד משֶׁה וְהוֹשִׁיעָן, נֶאֱמַר כָּאן וַיּוֹשִׁיעָן, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (דברים כב, כז): צָעֲקָה הַנַּעֲרָה הַמְּאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ, מַה לְּהַלָּן גִּלּוּי עֲרָיוֹת אַף כָּאן גִּלּוּי עֲרָיוֹת. רַבָּנָן אָמְרֵי, מְלַמֵּד שֶׁהִשְׁלִיכוּ אוֹתָן לַמַּיִם וְהוֹצִיאָן משֶׁה, וְאֵין וַיּוֹשִׁיעָן אֶלָּא לָשׁוֹן הַצָּלַת מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סט, ב): הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. וַיַּשְׁק אֶת צֹאנָם, מְלַמֵּד שֶׁדָּלָה משֶׁה לָהֶם וְהִשְׁקָה אֶת צֹאנָם כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב לְרָחֵל. וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן, זֶה יִתְרוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ רְעוּאֵל, שֶׁנַּעֲשָׂה רֵעַ לָאֵל. וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁכָּל הַיָּמִים בָּאַחֲרוֹנָה הָיוּ בָּאוֹת. וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים, וְכִי מִצְרִי הָיָה משֶׁה, אֶלָּא לְבוּשׁוֹ מִצְרִי, וְהוּא עִבְרִי. דָּבָר אַחֵר אִישׁ מִצְרִי, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנְּשָׁכוֹ הֶעָרוֹד וְהָיָה רָץ לִתֵּן רַגְלָיו בְּמַיִם, נְתָנָן לַנָּהָר וְרָאָה תִּינוֹק אֶחָד שֶׁהוּא שׁוֹקֵעַ בַּמַּיִם, וְשָׁלַח יָדוֹ וְהִצִּילוֹ. אָמַר לוֹ הַתִּינוֹק אִילּוּלֵי אַתָּה כְּבָר הָיִיתִי מֵת. אָמַר לוֹ לֹא אֲנִי הִצַּלְתִּיךָ אֶלָּא הֶעָרוֹד שֶׁנְּשָׁכַנִּי וּבָרַחְתִּי הֵימֶנּוּ, הוּא הִצִּילֶךָ. כָּךְ אָמְרוּ בְּנוֹת יִתְרוֹ לְמשֶׁה, יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁהִצַּלְתָּנוּ מִיַּד הָרוֹעִים, אָמַר לָהֶם משֶׁה אוֹתוֹ מִצְרִי שֶׁהָרַגְתִּי הוּא הִצִּיל אֶתְכֶם, וּלְכָךְ אָמְרוּ לַאֲבִיהֶן אִישׁ מִצְרִי, כְּלוֹמַר מִי גָרַם לָזֶה שֶׁיָּבוֹא אֶצְלֵנוּ, אִישׁ מִצְרִי שֶׁהָרַג. דָּלֹה דָלָה, דְּלִיָּה אַחַת דָּלָה, וְהִשְׁקָה אֶת כָּל הַצֹּאן שֶׁהָיוּ שָׁם וְנִתְבָּרְכוּ הַמַּיִם עַל יָדוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּשְׁק אֶת הַצֹּאן, צֹאנֵנוּ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא הַצֹּאן, שֶׁאַף צֹאן הָרוֹעִים הִשְׁקָה, וּמָה לָנוּ, שֶׁאַף לָנוּ דָּלָה, שֶׁהָרוֹעִים הִשְׁלִיכוּנוּ לַמַּיִם וְהוּא הוֹצִיאָנוּ. וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ וגו', אָמַר לָהֶם סִימָן שֶׁאַתֶּן אוֹמְרוֹת שֶׁדָּלָה וְהִשְׁקָה אֶת כָּל הַצֹּאן, זֶה מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁעָמַד עַל הַבְּאֵר וְהַבְּאֵר מִתְבָּרֶכֶת בִּשְׁבִילוֹ, לָמָּה זֶה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ וגו', שֶׁמָּא יִשָֹּׂא אַחַת מִכֶּם, וְאֵין אֲכִילַת לֶחֶם הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא אִשָּׁה, וְדוֹמֶה לוֹ (בראשית לט, ו): כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל. מִיָּד רָצְתָה צִפֹּרָה אַחֲרָיו כְּצִפּוֹר וְהֵבִיאָה אוֹתוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ צִפֹּרָה, שֶׁטִּהֲרָה הַבַּיִת כְּצִפּוֹר.
מדרש תנחומא, שמות י״א - הטקסט מספריא
וּלְכֹהֵן מִדְיָן וְגוֹ'. כָּל שִׁבְחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק לִהְיוֹת הוֹלֵךְ לוֹ אֵצֶל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַנֵּה לְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וְהֵיאַךְ הוֹלִיךְ לְמֹשֶׁה לִמְקוֹם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה? אֶלָּא שֶׁיִּתְרוֹ רוֹאֶה חַרְטֻמִּין שֶׁלָּהּ וּבוֹסֵר עֲלֵיהֶן, וְהִרְהֵר לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַד שֶׁלֹּא יָבוֹא מֹשֶׁה. וְקָרָא לְכָל בְּנֵי עִירוֹ וְאָמַר לָהֶן: עַד עַכְשָׁו הָיִיתִי מְשַׁמֵּשׁ אֶתְכֶם. עַכְשָׁו אֲנִי זָקֵן, בַּחֲרוּ לָכֶם כֹּמֶר אַחֵר. עָמַד וְהוֹצִיא כְּלֵי תַּשְׁמִישֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה וְנָתַן לָהֶם. וְעָמְדוּ הֵם וְנִדּוּהוּ, שֶׁלֹּא יִזְדַּקֵּק לוֹ אָדָם וְלֹא יַעֲשׂוּ לוֹ מְלָאכָה, שֶׁלֹּא יִרְעוּ אֶת צֹאנוֹ. וּבִקֵּשׁ מִן הָרוֹעִים לִרְעוֹת לוֹ אֶת צֹאנוֹ וְלֹא קִבְּלוּ. וּלְפִיכָךְ הָיוּ יוֹצְאוֹת בְּנוֹתָיו לִרְעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וּלְכֹהֵן מִדְיָן וְגוֹ'.
וַיָּבוֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם. וְהוּא הָיָה כֹּהֵן מִדְיָן, רַב וְגָדוֹל שֶׁבְּמִדְיָן. וְהֵיאַךְ וַיְגָרְשׁוּם? אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ, שֶׁנִּדּוּהוּ וְגֵרְשׁוּ אֶת בְּנוֹתָיו כְּאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ. וּכְמָה דְּאַתְּ אֲמַר: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם (בראשית ג, כד). וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁיעָן. מִכָּן אַתְּ לָמֵד, שֶׁבִּקְּשׁוּ הָרוֹעִים לְעַנּוֹתָן, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: צָעֲקָה הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ (דברים כב, כז). וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ.
וְכִי בִּדְמוּת אִישׁ מִצְרִי הָיָה מֹשֶׁה? אֶלָּא, אִלּוּלֵי אִישׁ מִצְרִי שֶׁהָרַג מֹשֶׁה, לֹא הָיָה נִכְנָס לְמִדְיָן. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנְּשָׁכוֹ עָרוֹד, וְהָיָה רָץ לָתֵת רַגְלָיו לְתוֹךְ הַמַּיִם, וְנִכְנַס בַּנָּהָר וְרָאָה תִּינוֹק אֶחָד שֶׁהָיָה שׁוֹקֵעַ בַּמַּיִם, וְשָׁלַח יָדוֹ וְהֶעֱלָה אוֹתוֹ אָמַר לֵהּ הַתִּינוֹק לוּלֵי אַתְּ הָיִיתִי מֵת אָמַר לֵהּ לֹא אֲנִי הִצַּלְתִּיךָ, אֶלָּא אוֹתוֹ הֶעָרוֹד שֶׁנְּשָׁכַנִי וּבָרַחְתִּי מִמֶּנּוּ הוּא הוּא הִצִּילֶךָ.
כָּךְ אָמְרוּ בְּנוֹת יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה: יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁהִצַּלְתָּנוּ מִיַּד הָרוֹעִים. אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה: אוֹתוֹ הַמִּצְרִי שֶׁהָרַגְתִּי, הוּא הִצִּיל אֶתְכֶם. וּלְכָךְ אָמְרוּ לַאֲבִיהֶן, אִישׁ מִצְרִי, כְּלוֹמַר, מִי גָּרַם לָזֶה שֶׁבָּא אֶצְלֵנוּ, אִישׁ מִצְרִי שֶׁהָרַג. וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ. אָמַר לָהֶן: סִימָן זֶה שֶׁאַתֶּן אוֹמְרוֹת שֶׁדָּלָה וְהִשְׁקָה, זֶה מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל אוֹתָן שֶׁעָמְדוּ עַל הַבְּאֵר, שֶׁהַבְּאֵר מַכֶּרֶת אֶת אֲדוֹנֶיהָ. קִרְאֶןָ לוֹ וְיֹאכַל לֶחֶם, שֶׁמָּא יִשָּׂא אַחַת מִכֶּן. שֶׁאֵין אֲכִילַת לֶחֶם הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא אִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם (בראשית לט, ו). וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם (משלי ט, יז). וְכֵן הוּא אוֹמֵר: עַד כִּכַּר לָחֶם וְאֵשֶׁת אִישׁ וְגוֹ' (משלי ז, כו).
רמב"ן על שמות ב׳:ט״ז - הטקסט מספריא
וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת לֹא יַזְכִּיר הַכָּתוּב שְׁמוֹ, כִּי אֵינֶנּוּ יָדוּעַ רַק מִן הַכִּנּוּי שֶׁהוּא נִכְבָּד בִּכְהֻנָּתוֹ. וְהוּא יִתְרוֹ, כִּי אַחֲרֵי הִתְחַתֵּן בְּמֹשֶׁה כָּתוּב "וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ" (שמות ד':י"ח), וְשָׁם כָּתוּב "וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם", כְּמוֹ אֵלִיָּה (מלכים ב א':ג') וְאֵלִיָּהוּ (שם א יז א), יִרְמְיָה (ירמיה כז א) וְיִרְמְיָהוּ (שם א א). וְאַחֲרֵי שֶׁנִּתְגַּיֵּר נִקְרָא חֹבָב, דִּכְתִיב "מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה" (שופטים ד יא), כִּי דֶּרֶךְ כָּל הַמִּתְיַהֲדִים לִקְרֹא לָהֶם שֵׁם אַחֵר בְּיִשְׂרָאֵל. וְהוּא בֶּן רְעוּאֵל, דִּכְתִיב "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי" (במדבר י כט). וּמַה שֶׁאָמַר בְּכָאן (שמות ב':י"ח) "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן", הוּא אֲבִי אֲבִיהֶן, כְּמוֹ "אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם" (בראשית לב י), "נְבוּכַדְנֶצַּר אֲבוּהִי" (דניאל ה ב), וְכֵן "הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר" (בראשית כט ה), וְכֵן "וּמְפִיבֹשֶׁת בֶּן שָׁאוּל" (שמואל ב י"ט:כ"ה), וְרַבִּים כֵּן. וְהָיָה זֶה, כִּי הַכֹּהֵן לֹא יִמָּצֵא בַּבַּיִת, כִּי הָיָה נִטְרָד בְּכִהוּנוֹ בְּבֵית אֱלֹהָיו, וַתָּבֹאנָה אֶל הַזָּקֵן. וְיִתָּכֵן כִּי "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ" (להלן פסוק כ"א) הוּא הַכֹּהֵן הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה, כִּי הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ צִפּוֹרָה בִּתּוֹ:
וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה כִּי הָיוּ הָרוֹעִים בְּכָל הַיָּמִים בָּאִים וּמְמַלְאִים הָרְהָטִים וּמַשְׁקִים צֹאנָם בַּתְּחִלָּה, וְאַחֲרֵי כֵן הָיוּ הַנָּשִׁים הָאֵלֶּה מַשְׁקוֹת שֶׁלָּהֶן, וְאֵרַע כִּי הַיּוֹם הַזֶּה קָדְמוּ הַנָּשִׁים וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה, כִּי הָיוּ חוֹשְׁבוֹת לְהַשְׁקוֹת צֹאנָם בַּתְּחִלָּה טֶרֶם בֹּא הָרוֹעִים, וְהִנֵּה בָּאוּ הָרוֹעִים וַיְגָרְשׁוּם מִן הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת הֵם תְּחִלָּה כְּמִנְהָגָם בְּכָל הַיָּמִים, וּמֹשֶׁה חָרָה לוֹ עַל הֶחָמָס וְהִצִּילָן כִּי כֵּיוָן שֶׁהֵן מִלְּאוּ הָרְהָטִים הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁלָּהֶן, וְגַם דָּלֹה דָלָה לָהֶם כִּי לֹא הִסְפִּיקוּ הָרְהָטִים לְכָל צֹאנָן, וְזֶה טַעַם מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם וְאָמְרוּ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים, שֶׁמְּגָרְשִׁים אוֹתָנוּ בְּכָל יוֹם תָּמִיד בְּבֹאֵנוּ לָרְהָטִים בַּתְּחִלָּה:
רש"י על שמות ב׳:ט״ז - הטקסט מספריא
ולכהן מדין. רַב שֶׁבָּהֶן; וּפָרַשׁ לוֹ מֵעֲ"זָ וְנִדּוּהוּ מֵאֶצְלָם (שם):
את הרהטים. אֶת בְּרֵכוֹת מְרוּצוֹת הַמַּיִם הָעֲשׂוּיוֹת בָּאָרֶץ:
ולכהן מדין THE PRIEST OF MIDIAN — כהן signifies the chief amongst them (see Targ. Onkelos and Mekhilta יתרו); he had abandoned the idol-worship to which they were addicted and they banished him, driving him away from them (Exodus Rabbah 1:32).
את הרהטים THE GUTTERS — the troughs for the currents of water which are excavated in the ground.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.