211
שיחה ג
א. בפסוק1 "ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה" מפרש רש"י: חור, בנה של מרים הי'.
וצריך להבין: חור כבר נזכר בתורה לעיל (בס"פ בשלח2) במלחמת עמלק (ומשה ואהרן וחור עלו ראש הגבעה, ואהרן וחור תמכו בידיו (של משה)), וכן בס"פ משפטים3 — שם מסופר דכשעלה משה להר, אמר אל הזקנים "אהרן וחור עמכם גו'" — ובשני המקומות פרש"י דחור "בנה של מרים הי'"4; וא"כ למה לי' לרש"י לחזור על כך בפרשתנו5?
במפרשים6 ביארו כוונת רש"י, ד"קשה הלא אין דרך לייחס את האדם רק אל אביו כמו שייחס את אהליאב7 ולמה ייחס את בצלאל אחר חור אבי אביו אלא בודאי כי חור (להיותו בנה של מרים) הי' עיקר ייחוס של בצלאל ולכך מייחסו אותו אחריו".
אבל לכאורה אין זה תירוץ מספיק, כי:
א) בפרשתנו מסופר ע"ד דיבור משה אל בני ישראל (אודות מינוי בצלאל וכו'), אבל כבר לעיל בפ' תשא8 מפורשים אותם הדברים בדברי ה' אל משה — "וידבר ה' אל משה גו' ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה
הערות
- 1. פרשתנו לה, ל.
- 2. יז, י. שם, יב.
- 3. כד, יד.
- 4. וכ"ה גם בפרש"י תשא לב, ה "חור בן אחותו". ולהעיר מהשינוי בלשון רש"י: בפ' בשלח שם מסיים (בקיצור) "וכלב בעלה" (אלא שבדפוס ראשון ושני ועוד ליתא תיבות אלו), ובפ' משפטים שם מסיים — "ואביו כלב בן יפונה (ומוסיף ראי') שנאמר (דה"א ב, יט) ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור, אפרת זו מרים כדאיתא בסוטה (יא, סע"ב)". ואכ"מ.
- 5. יש מפרשים (קיצור מזרחי ועוד), שהטעם שהוצרך רש"י לכתוב כאן ש"חור" הוא בנה של מרים — כי בכתוב זה יש הכרח לכאורה לומר שאינו חור בן מרים. שהרי בעלה של מרים הי' כלב בן יפונה (ראה הערה הקודמת), ובעת שילוח המרגלים הי' בן ארבעים שנה (יהושע יד, ז) — "ואיך יתכן שבתוך מ' שנה יוליד את חור וחור את אורי ואורי את בצלאל ושיהי' כבר בצלאל האומן הגדול כו'" (וראה השקו"ט ברא"ם, גו"א ועוד כאן), והי' אפשר לטעות שחור זה אינו חור בן מרים (ע"ד פי' הראב"ע תשא (לא, ב) שכלב בעלה של מרים אינו כלב בן יפונה) — ולכן הוכרח רש"י לפרש שחור בן מרים הי'. אבל [נוסף לזה שגם על פי' זה קשה (כדלקמן בפנים) מדוע לא פירש זה רש"י לעיל בפ' תשא עה"פ "בצלאל בן אורי בן חור" — הנה] דוחק גדול לומר כן, כי בפרש"י אין כל רמז אפילו לכל שקו"ט זו, ובפרט שעדיין לא למדנו (בכתוב או בפרש"י) אודות שנות כלב וכו'. והרי רש"י לא עמד על קושיא כזו גבי יהודה (כהראב"ע וישב לח, א) — ראה רא"ם ועוד כאן.
- 6. גו"א. ועד"ז בדברי דוד. ועוד.
- 7. לקמן פסוק לד.
- 8. לא, אב.
- . בקיצור מזרחי שם תי' ד"רמז בזה שא"ל משה לישראל שאל ירע בעיניהם על שהי' בצלאל יניק כו' שזכות אבי אביו עשה לו כו'" (וראה גם הואיל משה (באר היטב) כאן). אבל צ"ע, כי מכיון שלפירושו יש צורך לשלול הטעות שחור זה אחר הי' — הו"ל לרש"י לבאר זה לעיל בפ' תשא (כהראב"ע שבפנים ההערה). ועוד.
מזרחי, בראשית ל״ח:א׳ - הטקסט מספריא
והפסיק בפרשתו של יוסף. אבל לא מפני שהמעשה הזה קדם למכירתו של יוסף קרוב לעשר שנים שהרי משנמכר יוסף עד שירדו למצרים לא עברו אלא כ"ב שנה בן י"ז כשנמכר ובן ל"ט ברדתם למצרים בן ל' בעמדו לפני פרעה ושבע של שובע ושנתי' של רעב ואלו מנשואי יהודה עם בת שוע עד שירדו למצרי' הם יותר מל' שנה שהרי מנשואי יהודה עד שהיה חונן בנו ראוי לתת זרע לאחיו עברו לפחות ט"ו שנה ואחר כך וירבו הימים עד שנולד פרץ וזרח ואין פחות מב' שנה הרי י"ז ועד שנולדו לו לפרץ חצרון וחמול עברו לפחו' עוד ט"ו שנה הרי ל"ב שנה דמאן לימ' לן שהיו בני י"ג שנים כשהולידו דילמא בהיותם בני ח' שנה שהרי דורות הראשוני' בני ח' שנה היו כשהולידו כדאיתא בפרק בן סורר ומורה ומייתי לה בסדר עולם וליכא למימר אי הכי היאך נענשו והלא קטנים היו דאם כן אפי' את"ל שהיו בני י"ג שנה כשהולידו קשיא שהרי אין ב"ד של מעלה מענישין אלא מבן כ' שנה ומעלה:
ויט מאת אחיו. כי הנטיה בכל מקום היא בערך אל דבר אחר:
נשתתף עמו. נעשה לו שותף בסחורה או במקנה דאל"כ למה נטה מאחיו והלך אליו:
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך ח ‹ פינחס ‹ שיחה א ‹ 160 לקו"ש חלק לא ע' 211
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

