150
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
בלק
א. "וירא פנחס..." Ð "ראה
מעשה ונזכר הלכה..."
על הפסוק1 "וירא פנחס... ויקח רומח..." נאמר בגמרא2 – ורש"י מביא זאת בפירושו על התורה – "ראה מעשה ונזכר הלכה... הבועל ארמית קנאין פוגעין בו".
אמנם הדין "הבועל ארמית קנאין פוגעין בו" הוא "הלכה למשה מסיני", אך יש לכך הוכחה גם מהתורה שבכתב: מפסוק זה עצמו "וירא פנחס... ויקח רומח..."3.
לפי זה מובן מדוע מפרטת התורה4 ב שב"וידקור את שניהם" הוא דקר "את האשה אל קבתה", ורש"י מפרש5 "כיוון בתוך זכרות של זמרי ונקבות שלה וראו כולם שלא לחנם הרגם", שהרי, לכאורה: 1) לשם מה מספרת זאת התורה כאן? 2) כיצד תיתכן הסברה ש"לחנם הרגם", לאחר שזמרי אומר במפורש: "זו אסורה או מותרת וכו'", כפי שמובא כאן בפירוש רש"י?
אלא, כיון שבסיפור "וירא פנחס..." מתכוונת התורה לרמוז גם להלכה ש"הבועל ארמית קנאין פוגעין בו", לפיכך היא אומרת "אל קבתה", כדי לרמוז גם לפרטי ההלכה, שהקנאי רשאי לפגוע בבועל ארמית דוקא בשעת מעשה, אך לא לאחר שפרש6.
ב. "הבא לימלך אין מורין לו"
לכאורה, יש לשאול: אם התורה
הערות
- 1. פרשתנו כה, ז.
- 2. סנהדרין פב, א. וכ"ה בבמדב"ר פ"כ, כה.
- 3. רמב"ם הל' אסו"ב פי"ב ה"ד: ודבר זה הל"מ הוא ראי' לדבר זה מעשה פנחס בזמרי. וצע"ק בהקדמתו לפיה"מ שכ' שהל"מ "אין לו רמז במקרא ואינו נקשר בו וכו'". והרי אין לומר שזהו רמז "נסתר" (ראה פיה"מ סוכה סופ"ד. סנה' (פא, ב) והיכא רמיזא. מג"א לסהמ"צ להרמב"ם ריש שורש א), או שאינו נקשר במקרא. וראה לקמן הערה 6. וי"ל בפשטות דכיון דאמר פנחס "לא כך למדתני ברדתך מהר סיני הבועל כו'" – הרי מוכח דהייתה הלמ"ס מ' שנה לפני המעשה (ואדרבא בשעת מעשה לא הייתה יכולה להיות הוראה שהרי "אין מורין כן". ולכן גם מענה משה לא הי' מעין השאלה (שלמדו כו'), כ"א קריינא דאגרתא כו'). והא דגם לאחר המעשה נשארה בסוג הלמ"ס אף ש"נקשר בכתוב" י"ל דפי' הכתובים (להרמב"ם, משא"כ לפרש"י עה"ת) שהי' בזה (התחלת) ע"ז וכמש"נ: ועל דבר כזבי גו' ומוסיף: ביום גו' פעור. וראה גם לקמן ס"ד.
- 4. כה, ח.
- 5. מסנה' פב, ב. במדב"ר שם.
- 6. ולהעיר, שהדין ד"אם פירש כו'", נלמד (סנה' שם, א) מפרשת זמרי ופנחס. ומפורש יותר ברמב"ם שם (ה"ה) "אלא בשעת מעשה כזמרי, שנאמר ואת האשה אל קבתה" (וראה ג"כ סהמ"צ מל"ת נב. וברמב"ן שם ריש שרש ג') – אף שכללות הדין דקנאין פוגעין בו וכן פרטי הדין שהוא דוקא בשעת מעשה (ראה רש"י שם ע"ב – ד"ה קנאין) הוא הלכה למשה מסיני – כי ה"ראי' לדבר זה" (לכללות ההלכה וגם לפרטי') הוא "מעשה פנחס בזמרי". וראה גם ע"ז לו, ב: בפרהסי' וכמעשה שהי'. ועיין רש"י שם ד"ה פוגעין. לימלך"10.
במדבר רבה כ׳:כ״ה - הטקסט מספריא
וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר (במדבר כה, ז), וְכֻלָּם לֹא רָאוּ וְהָכְתִיב (במדבר כה, ו): לְעֵינֵי משֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר הֲלָכָה הַבּוֹעֵל אֲרָמִית קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. (במדבר כה, ז): וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, מֵהֵיכָן עָמַד, אֶלָּא שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר אִם הוּא חַיָּב מִיתָה אִם לָאו, עָמַד מִתּוֹךְ הָעֵדָה וְנִתְנַדֵּב וְלָקַח רֹמַח בְּיָדוֹ, נָטַל שִׁנֵּי בַּרְזֶל בְּיָדוֹ וְהִנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ וְהִתְחִיל מִסְתַּמֵּךְ עַל הָעֵץ, שֶׁנִּתְיָרֵא מִפְּנֵי שִׁבְטוֹ שֶׁהִקִּיפוּ אוֹתוֹ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֶצְלָם אָמְרוּ לוֹ לָמָּה בָּאתָ, אָמַר לָהֶם אַף אֲנִי בָּא לַעֲשׂוֹת צָרְכִּי, הִנִּיחוּהוּ וְנִכְנַס, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן לֹא הִנִּיחוּהוּ לִכָּנֵס, (במדבר כה, ח): וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה, דָּקַר שְׁנֵיהֶם זֶה עַל גַּב זֶה לְתוֹךְ טֻמְאַת שְׁנֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹא יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לֹא הָיְתָה שָׁם טֻמְאָה, וְקִנֵּא לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעָשָׂה לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר נִסִּים, הַנֵּס הָאֶחָד, דַּרְכָּן לִפְרשׁ זֶה מִזֶּה, וְהִדְבִּיקָן הַמַּלְאָךְ. הַנֵּס הַשֵּׁנִי, סָתַם פִּיהֶם הַמַּלְאָךְ, כְּדֵי שֶׁלֹא יִצְוְחוּ. הַשְּׁלִישִׁי, כִּוֵּן אֶת הָרוֹמַח כְּנֶגֶד הַקֳּבָה שֶׁלָּהּ, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא זַכְרוּתוֹ נִרְאָה בְּתוֹךְ הַקֳּבָה מִפְּנֵי הַנּוֹקְרָנִין, כְּדֵי שֶׁלֹא יִהְיוּ אוֹמְרִים אַף הוּא נִכְנַס וְעָשָׂה צָרְכּוֹ. הָרְבִיעִי, הֶאֱרִיךְ הַבַּרְזֶל כְּדֵי שֶׁיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם. הַחֲמִישִׁי, נָתַן כֹּחַ בִּזְרוֹעוֹ כְּדֵי שֶׁיַּגְבִּיהַּ אֶת שְׁנֵיהֶם. הַשִּׁשִּׁי, נָתַן כֹּחַ בָּעֵץ לִסְבֹּל אֶת שְׁנֵיהֶם. הַשְּׁבִיעִי, לֹא נִשְׁמְטוּ מִן הַזַּיִן אֶלָּא עָמְדוּ בִּמְקוֹמָן. הַשְּׁמִינִי, הֲפָכָן הַמַּלְאָךְ בְּרֹאשׁ הָרוֹמַח כְּתִקְנָן, לַרְאוֹת קְלוֹנָם לַכֹּל. הַתְּשִׁיעִי, לֹא הִטִּיפוּ דָם, שֶׁלֹא יִטַּמָּא פִּינְחָס. הָעֲשִׂירִי, שֶׁשָּׁמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוּחוֹתֵיהֶן שֶׁלֹא יָמוּתוּ וְיִטַּמָּא. הָאַחַד עָשָׂר, הִגְבִּיהַּ הַמַּלְאָךְ אֶת הַמַּשְׁקוֹף כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם בֵּין כְּתֵפָיו תְּלוּיִן לְעֵינֵי הַכֹּל. הַשְּׁנֵים עָשָׂר. כְּשֶׁיָּצָא עָמְדוּ בְּנֵי שִׁבְטוֹ לִפְגֹּעַ בּוֹ, יָרַד הַמַּלְאָךְ וְנָגַף בָּהֶם. כְּשֶׁרָאָה פִּינְחָס שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְכַלּוֹתָן, חֲבָטָן בַּקַּרְקַע וְעָמַד וְהִתְפַּלֵּל וְסִלְּקוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קו, ל): וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא, כב): וְנָתַן בִּפְלִלִים וגו', וּכְתִיב (במדבר כה, ט): וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף, לְלַמֶּדְּךָ בְּכָל שָׁעָה שֶׁנּוֹפְלִים נִמְנִים, מָשָׁל לִזְאֵב שֶׁנָּפַל עַל הַצֹּאן, אָמַר בַּעַל הַצֹּאן לָרוֹעֶה חֲשֹׁב כַּמָּה חָסְרוּ, לְהוֹדִיעֲךָ כַּמָּה הַזְּנוּת מְרַחֶקֶת, שֶׁזֶּה יָחִיד וְעַל יָדוֹ נָפְלוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי טז, יד): חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָה וגו', מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה עוֹבֵר וְסִיעָה שֶׁל נְעָרִים עוֹמְדִים, וְקִלֵּל אֶחָד מֵהֶן אֶת הַמֶּלֶךְ, נִתְמַלֵּא הַמֶּלֶךְ עֲלֵיהֶם חֵמָּה, בָּא תּוֹשָׁב אֶחָד שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶם וְנָתַן מִשְׂטָר אֶחָד לְאוֹתוֹ שֶׁקִּלֵּל אֶת הַמֶּלֶךְ, מִיָּד שָׁכְכָה חֲמָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. כָּךְ מִי גָרַם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁתָּשׁוּב חֲמָתוֹ וְלֹא נִתְכַּלּוּ כָּל יִשְׂרָאֵל, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה פִּינְחָס, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל יְדֵי סִרְחוֹן הֵם נִמְנִים, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא (הושע ב, א): וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר, בִּמְהֵרָה אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
משנה תורה, הלכות איסורי ביאה י״ב:ד׳ - הטקסט מספריא
כל הבועל כותית בין דרך חתנות בין דרך זנות אם בעלה בפרהסיא והוא שיבעול לעיני עשרה מישראל או יתר אם פגעו בו קנאין והרגוהו הרי אלו משובחין וזריזין ודבר זה הל"מ הוא ראיה לדבר זה מעשה פנחס בזמרי.
ספר המצוות, מצוות לא תעשה נ״ב - הטקסט מספריא
הזהירנו מהתחתן בכופרים. והוא אמרו יתעלה לא תתחתן בם, ובאר החתנות מהו בתך לא תתן לבנו, ובבאור אמרו דרך חתנות אסרה תורה. והעובר על לאו זה יש בענשו הפרש, וזה שהבועל ארמית כשבא עליה בפרהסיא כל מי שיהרגהו והוא דבק בעבירה הנה קיים העונש כמו שעשה פנחס לזמרי, ואמרו (סנהדרין פ"א:) הבועל ארמית קנאין פוגעין בו, אבל בתנאים שאמרנו והוא שיבא עליה בפרהסיא ובשעת מעשה וכמעשה שהיה, ואם לא עשה זה בפרהסיא או שפירש ולא פגעו בו קנאין הנה הוא מחוייב כרת אבל לא התבאר זה הכרת בתורה, אמרו לא פגעו בו קנאים מהו והתבאר שהוא בכרת מאמרו כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מכלל שהוא בכרת. וכשהתאמת על אדם שהוא בעל ארמית בעדים והתראה לוקה מדאורייתא ודע זה. (ואתחנן, קדושה הלכות איסורי ביאה פי"ב):
רש"י על במדבר כ״ה:ז׳ - הטקסט מספריא
וירא פינחס. רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר הֲלָכָה — אָמַר לוֹ לְמֹשֶׁה מְקֻבַּלְנִי מִמְּךָ הַבּוֹעֵל אֲרַמִּית קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. אָמַר לוֹ "קַרְיָנָא דְּאִגַּרְתָּא אִיהוּ לֶיהֱוֵי פַּרְוַנְקָא", מִיָּד ויקח רמח בידו וגו' (סנהדרין פ"ב):
וירא פנחס AND PHINEAS SAW — He saw what was being done and he was thereby reminded of the law on this subject (Sanhedrin 82a). He said to Moses, “I have received a tradition from you: he who has intercourse with an Aramean (heathen) woman, zealous people may attack him”. He replied to him: “Let him who reads the letter be the agent for executing it”; — straightway, ויקח רמח בידו HE TOOK A JAVELIN IN HIS HAND, etc. (Sanhedrin 82a).
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ה וישב שיחה ב מאותו ספר ע"ז לו, ב
- לקוטי שיחות כרך יג הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ט מאותו ספר ע"ז לו, ב
- לקוטי שיחות כרך יג הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יג מאותו ספר ע"ז לו, ב
- לקוטי שיחות כרך יט דברים שיחה ה מאותו ספר ע"ז לו, ב
- לקוטי שיחות כרך יט דברים שיחה ה מאותו ספר ע"ז לו, ב
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז ה'תשט"ז ע"ז לו, סע"א
- תורת מנחם שיחת י"ט כסלו ה'תשי"ב ע"ז לו, סע"א
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן ב (ח) ע"ז לו, ב
- שו"ת תורת שלום שונות סימן א ע"ז לו, ב
- שיעורי הלכה למעשה כללי איסור יחוד ע"ז לו, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תסח שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות ע"ז לו, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, י"ב סיון, ה'תשל"א ע"ז לו, ב
- תורת מנחם שיחת יום א', ראש חודש סיון, ה'תשל"ב ע"ז לו, א