148
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ואל תתגר בם מלחמה"34, אלא מפני שהם חששו מכל מלחמה שהיא (אלא – בציווי מפורש מאת ה'), ביודעם שחרב, ואף נצחון במלחמה, ניתנה לעשו וליורשיו, ולא ליעקב וליורשיו35, ובמיוחד כאשר סיחון ועוג יבואו לסייע. אך עתה, לאחר שבני ישראל נצחו את המלכים סיחון ועוג, הם כבר לא יירתעו ממלחמה נגד מואב.
זוהי כוונת רש"י בדבריו "אלו שני מלכים... לא עמדו בפניהם, אנו על־אחת־כמה־וכמה", שאם שני המלכים שהיינו בטוחים עליהם לא תפסו מקום לגבי בני ישראל (לא היה להם "מעמד" מולם), אשר לא התחשבו בהם ונטלו על עצמם להילחם בהם, הרי על־אחת־כמה־וכמה "אנו" – בני מואב, שנשארנו לבד, ללא המלכים שהיינו בטוחים עליהם, בודאי לא "נעמוד" כנגדם, והם בודאי יילחמו בנו.
ט. בלק אינו מסוגל להסתיר את פחדו
ניתן להוסיף על כך עוד נקודה:
כאמור בסעיף ג' לעיל, ראה בלק שבני ישראל הרגו את "שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם", הוא סיפר על כך לעמו, וגרם ל"ויגר מואב".
ולכאורה, מדוע היה עליו לספר זאת לכולם, והרי בין כך ובין כך לא היה באפשרותם לסייע בכך, ומדוע הוא היה צריך לגרום לעמו ל"ויגר"?
התשובה לכך היא, שכאשר "וירא בלק את כל אשר עשה ישראל לאמורי", הוא איבד את עשתונותיו ולא הצליח להתאפק ולא לספר על כך, כי "הרשעים36 הן ברשות לבם".
וכאן ניכר ההבדל בין בלק לבין, להבדיל, משה רבינו:
בלק פירסם מיד את פחדו, עד שגרם למורא לכל עמו. לעומת זאת משה רבינו, אף כאשר ירא מפני עוג "שמא תעמוד לו זכותו של אברהם"37, הרי לא זו בלבד שהוא לא סיפר על כך לאיש, אלא יותר מכך: אפילו עליו עצמו לא היה ניכר שום פחד, כנאמר בגמרא38, שהפחד היה רק "בלבבו".
י. י"ב תמוז – "להיות עז
ותקיף..."
זהו אחד הענינים של י"ב תמוז הקשורים לפרשת חוקת39. אצל כ"ק מורי וחמי אדמו"ר, ה"אתפשטותיה דמשה"40 שבדורנו, מודגשת ביותר התנהגות כזו בקשר למאסרו:
כאשר ראה הרבי שיש קטרוגים
הערות
- 34. דברים ב, ט.
- 35. ראה רש"י חוקת כ, יח.
- 36. ב"ר פל"ד, י. פס"ז, ח. ועוד.
- 37. רש"י חקת כא, לד.
- 38. נדה סא, סע"א.
- 39. ראה גם לקו"ש ח"ח ע' 130.
- 40. ת"ז תס"ט (קיב, א. קיד, א).
רש"י על במדבר כ׳:י״ח - הטקסט מספריא
פן בחרב אצא לקראתך. אַתֶּם מִתְגָּאִים בְּקוֹל שֶׁהוֹרִישְׁכֶם אֲבִיכֶם וְאוֹמְרִים "וַנִּצְעַק אֶל ה' וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ", וַאֲנִי אֵצֵא עֲלֵיכֶם בְּמַה שֶּׁהוֹרִישֵׁנִי אָבִי "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה" (בראשית כ"ז):
פן בחרב אצא לקראתך LEST I COME OUT AGAINST THEE WITH THE SWORD — You pride yourselves on the “voice” which your father bequeathed you as a blessing, saying, “And we cried unto the Lord and He heard our voice” (cf. Rashi on v. 16); I, therefore, will come out against you with that which my father bequeathed me when he said, (Genesis 27:40) “And by thy sword shalt thou live” (Midrash Tanchuma, Beshalach 9 on בשלח)
בראשית רבה ל״ד:י׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ (בראשית ח, כא), הָרְשָׁעִים הֵן בִּרְשׁוּת לִבָּן (תהלים יד, א): אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ, (בראשית כז, מא): וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, (מלכים א יב, כו): וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ, (אסתר ו, ו): וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ. אֲבָל הַצַּדִּיקִים לִבָּן בִּרְשׁוּתָן (שמואל א א, יג): וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ, (שמואל א כז, א): וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ, (דניאל א, ח): וַיָּשֶׂם דָּנִּיֵּאל עַל לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ. (בראשית ח, כא): לֹא אֹסִף, לֹא אֹסִף לִסְגֵי לִסְגֵי. וְרַבָּנָן אָמְרִין לֹא אֹסִף לִבְנֵי נֹחַ, לֹא אֹסִף לַדּוֹרוֹת. אָמַר רַבִּי חִיָּא רַבָּה עֲלוּבָה הִיא הָעִסָּה שֶׁנַּחְתּוֹמָהּ מֵעִיד עָלֶיהָ שֶׁהִיא רָעָה. (בראשית ח, כא): כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו, אַבָּא יוֹסֵי הַתּוֹרְתִי אוֹמֵר עָלוּב הוּא הַשְּׂאוֹר, שֶׁמִּי שֶׁבָּרָא אוֹתוֹ מֵעִיד עָלָיו שֶׁהוּא רַע, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קג, יד): כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ. רַבָּנָן אָמְרֵי עֲלוּבָה הַנְּטִיעָה שֶׁמִּי שֶׁנְּטָעָהּ מֵעִיד עָלֶיהָ שֶׁהִיא רָעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יא, יז): וַה' צְבָאוֹת הַנּוֹטֵעַ אוֹתָךְ דִּבֶּר עָלַיִךְ רָעָה. שָׁאַל אַנְטוֹנִינוֹס אֶת רַבֵּנוּ, אָמַר לוֹ מֵאֵימָתַי יֵצֶר הָרָע נָתוּן בָּאָדָם, מִשֶּׁיָּצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ אוֹ עַד שֶׁלֹא יָצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ, אָמַר לוֹ עַד שֶׁלֹא יָצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ, אָמַר לוֹ לָאו, שֶׁאִלּוּ הָיָה נָתוּן בּוֹ עַד שֶׁהוּא בִּמְעֵי אִמּוֹ, הָיָה חוֹטֵט אֶת בְּנֵי מֵעֶיהָ וְיוֹצֵא, וְהוֹדָה לוֹ רַבִּי, שֶׁהִשְׁוָה לְדַעַת הַמִּקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו. רַבִּי יוּדָן אָמַר מִנְּעֻרָיו כְּתִיב, מִשָּׁעָה שֶׁהוּא נִנְעָר לָצֵאת מִמְּעֵי אִמּוֹ. וְעוֹד שָׁאַל אַנְטוֹנִינוֹס אֶת רַבֵּנוּ, אָמַר לוֹ מֵאֵימָתַי נְשָׁמָה נִתְּנָה בָּאָדָם מִשֶּׁיָּצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ אוֹ עַד שֶׁלֹא יָצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ, אָמַר לוֹ מִשֶּׁיָּצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ, אָמַר לוֹ לָאו, מָשָׁל אִם תַּנִּיחַ בָּשָׂר שְׁלשָׁה יָמִים בְּלֹא מֶלַח מִיָּד הוּא מַסְרִיחַ. וְהוֹדָה לוֹ רַבִּי, שֶׁהִשְׁוָה דַּעְתּוֹ לְדַעַת הַמִּקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב י, יב): חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי, מֵאֵימָתַי נָתַתָּ בִּי אֶת הַנְּשָׁמָה מִשֶּׁהִפְקַדְתַּנִּי.
רש"י על במדבר כ״א:ל״ד - הטקסט מספריא
אל תירא אתו. שֶׁהָיָה מֹשֶׁה יָרֵא לְהִלָּחֵם, שֶׁמָּא תַּעֲמֹד לוֹ זְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיָּבֹא הַפָּלִיט" (בראשית י"ד) — הוּא עוֹג שֶׁפָּלַט מִן הָרְפָאִים שֶׁהִכּוּ כְּדָרְלָעֹמֶר וַחֲבֵרָיו בְּעַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג') "רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים" (נדה ס"א):
אל תירא אתו FEAR HIM NOT — God said this concerning Og but not about Sihon (cf v. 23), because Moses feared to wage battle, perhaps the merit of Abraham with whom Og had been associated would stand up (i.e., be an advocate) for him, as it is said, (Genesis 14:13) “And the one who escaped came [and told it to Abraham]” — this was Og who had escaped from the Rephaim whom Chedoladmar and his allies had smitten in Ashoreth Karnaim (Genesis 14:5), as it is said, (Deuteronomy 3:11). "For only Og king of Bashan was left of the remnant of the Rephaim" (cf. Midrash Tanchuma, Chukat 25, Niddah 61a).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.