146
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ביותר27 כעוג28, ואם "סיחון לא עמד בפניהם, אנו על־אחת־כמה־וכמה". מדוע התעורר פחדו מפני בני ישראל רק לאחר נצחונם גם על עוג מלך הבשן?
אך לפי הדגשתו של רש"י מובן הדבר בפשטות: כל עוד היה עוג בתוקפו, לא פחד בלק כל כך, כיון שהיה לו עדיין שומר אחד לסמוך עליו, אך בראותו שאיבד לחלוטין במי לבטוח, כי "שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם לא עמדו בפניהם", רק אז התעורר פחדו הגדול.
ו. "לאמורי" – כולל את עוג מלך הבשן
לפי האמור לעיל מובן מדוע אין רש"י מצטט רק את המלים "וירא בלק", אלא גם את המלים שבהמשך הפסוק, עד סוף הפסוק "לאמורי", כי החידוש שבפירוש רש"י כאן הוא גם לגבי המשמעות של המלים "עשה" "לאמורי":
אילו היינו מסבירים, שבמה ש"עשה ישראל לאמורי" פחד בלק מפני חוזקם של ישראל אף יותר מהאמורי, וכיון שכאמור לעיל בסעיף ה', בלק יכול היה לראות פרט זה מיד לאחר מלחמת סיחון, אף לפני המלחמה נגד עוג מלך הבשן – אז היה צריך לומר, שמשמעות המלים "עשה" "לאמורי" היא כפשוטן, שהכוונה היא רק לאשר עשו בני ישראל לסיחון מלך האמורי – והפרשיות אינן מופיעות כסדרן29.
אך לפי פירוש רש"י – "שהיינו בטוחים עליהם" – יש להסביר, שבמלים "עשה" "לאמורי" הכוונה היא גם לעוג מלך הבשן, כי הוא מ"שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם", והרי גם עוג מכונה לפעמים "מלך האמורי"* – ולפי פירוש זה ברור, שהפרשיות מופיעות כסדרן.
ז. הסיום "אנו על־אחת־
כמה־וכמה" מיותר?
על הסבר זה, שבפירושו "שהיינו בטוחים עליהם" מתכוון רש"י לציין שהדגש אינו על חוזקם של שני המלכים, אלא על עצם הענין של "בטוחים עליהם", מתעוררת לכאורה שאלה מדברי רש"י בסוף פירושו "אנו על־אחת־כמה־וכמה"30:
מובן, שכאשר מוסיפים לענין כלשהו ענין אחר בדרך של "על־אחת־כמה־וכמה", הכוונה היא, שבענין הראשון, ה"קל", אין מתכוונים
הערות
- 27. ראה רש"י חקת כא, כג. דברים ב, לב.
- 28. כדמוכח מקושיית רש"י (דברים ג, ב) ובסיחון לא הוצרך כו'. ולהעיר גם מלשון רש"י (שם ב, לב) "שלא היו צריכין זה לזה" – שפשטות הלשון "זה לזה" (ולא "שלא הי' צריך לעוג") משמע ששניהם היו בשוה.
- 29. ואין מוקדם ומאוחר בתורה ותחלה מסיים מלחמת בנ"י לרשת עבר הירדן מזרחה ואח"כ מספר ענין בלק וכו' (ראה לעיל הערה 11).
- *. דברים ג, ח. יהושע ב, י.
- 30. וכמו שהקשה ברא"ם כאן.
רש"י על במדבר כ״א:כ״ג - הטקסט מספריא
ולא נתן סיחן וגו'. לְפִי שֶׁכָּל מַלְכֵי כְנַעַן הָיוּ מַעֲלִין לוֹ מַס, שֶׁהָיָה שׁוֹמְרָם שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ עֲלֵיהֶם גְּיָסוֹת, כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ, אָ"לָ, כָּל עַצְמִי אֵינִי יוֹשֵׁב כָּאן אֶלָּא לְשָׁמְרָם מִפְּנֵיכֶם, וְאַתֶּם אוֹמְרִים כָּךְ (תנחומא):
ויצא לקראת ישראל. אִלּוּ הָיְתָה חֶשְׁבּוֹן מְלֵאָה יַתּוּשִׁין אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לְכָבְשָׁהּ, וְאִם הָיָה סִיחוֹן בִּכְפָר חַלָּשׁ אֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לְכָבְשׁוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהָיָה בְּחֶשְׁבּוֹן; אָמַר הַקָּבָּ"ה מָה אֲנִי מַטְרִיחַ עַל בָּנַי כָּל זֹאת לָצוּר עַל כָּל עִיר וָעִיר? נָתַן בְּלֵב כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָצֵאת מִן הָעֲיָרוֹת, וְנִתְקַבְּצוּ כֻלָּם לְמָקוֹם אֶחָד וְשָׁם נָפְלוּ, וּמִשָּׁם הָלְכוּ יִשְׂרָאֵל אֶל הֶעָרִים וְאֵין עוֹמֵד לְנֶגְדָּם, כִּי אֵין שָׁם אֶלָּא נָשִׁים וָטָף (שם):
לא נתן סיחון וגו׳ AND SIHON WOULD NOT SUFFER [ISRAEL TO PASS THROUGH HIS BOUNDARY] — For all the Canaanite kings paid him tribute, because he protected them that no hostile forces should pass through his land against them. As soon as Israel said to him, “Let me pass through they land”, he answered them: “The whole purpose of my dwelling here is to protect them against you, and yet you speak thus!” (Midrash Tanchuma, Chukat 23).
ויצא לקראת ישראל AND HE WENT OUT AGAINST ISRAEL — Even if Heshbon had been full of people as puny as gnats, no human being could have captured it, and if Sihon had been (resided) in a weak village no human being could have overcome him. How much the more was he invincible whilst he dwelt in Heshbon. Therefore the Holy One, blessed be He, said: Why should I trouble My children to all this extent, to besiege each city? He therefore put it into the hearts of all the men of war to go forth from the cities, and they assembled all of them in one spot, and there they fell in battle; from there Israel proceeded to the cities and there were none to resist them, for there were only women and children there (Midrash Tanchuma, Chukat 23).
רש"י על דברים ג׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אל תירא אתו. וּבְסִיחוֹן לֹא הֻצְרַךְ לוֹמַר אַל תִּירָא אֹתוֹ אֶלָּא מִתְיָרֵא הָיָה מֹשֶׁה שֶׁלֹּא תַעֲמֹד לוֹ זְכוּת שֶׁשִּׁמֵּשׁ לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית י"ד) "וַיָּבֹא הַפָּלִיט", וְהוּא עוֹג:
אל תירא אתו DO NOT FEAR HIM — In the case of Sihon, however, it did not feel it necessary to state, “Do not fear him״!? But in the case of Og Moses feared lest the merit that he (Og) had been of service to Abraham might avail him, as it is said, (Genesis 14:13: see Rashi thereon), "And the fugitive came", and that was Og (Genesis Rabbah 42:8; see Rashi on Numbers 21:34).
רש"י על דברים ב׳:ל״ב - הטקסט מספריא
ויצא סיחן. לֹא שָׁלַח בִּשְׁבִיל עוֹג לַעֲזֹר לוֹ, לְלַמֶּדְךָ שֶׁלֹּא הָיוּ צְרִיכִים זֶה לָזֶה:
ויצא סיחן AND SIHON WENT FORTH — He did not send for Og to help him: this serves to teach you that they did not require one another's help, so mighty was each of them.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.