35
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לגבי תרומות ומעשרות וחלה קובעת הלכה, שבראש ובראשונה הן צריכות להיות מופרשות על ידי הבעלים כ"תרומה לה'", ואז נוצרת החובה לתיתן לכהן27. כך גם בביכורים, שמלכתחילה חובה להקדישם28 ולהביאם "בית ה' אלקיך", עם פרטי ההלכות לגבי אופן הבאתם לבית המקדש, כמפורט בתחילת פרשת תבא, ודוקא לאחר הפרשתם, הקדשתם והבאתם לקדוש־ברוך־הוא – רק אז חלה החובה לתיתם לכהן29.
ו. השאלות מיישבות זו את זו
לפי האמור לעיל מובן, ששתי השאלות שהובאו לעיל (בסעיף א) – מנין נובע ההכרח של רש"י, שהמלים "אשר יקריבו לכהן" אינן מתייחסות רק ל"לכל קדשי בני ישראל", אלא גם ל"וכל תרומה", ומהי הסיבה לכך שהוא מצטט את המלים "וכל תרומה...", למרות ששאלתו "וכי תרומה מקריבין לכהן..." אינה קשורה, לכאורה, למילה "וכל" – מתורצות זו בזו, כי מהמילה "וכל" נובע ההכרח שהמלים "אשר יקריבו לכהן" מתייחסות ל"וכל תרומה":
כיון שב"וכל תרומה" נכללים גם ביכורים, כדלעיל בסעיף ו', ולגבי ביכורים נאמר במפורש "תביא בית ה' אלקיך", כלומר, שהכהן אינו צריך לחזר אחריהם – אם כך ברור, שהענין "אשר יקריבו לכהן" מופיע כהמשך ובקשר ל"וכל תרומה".
ז. ביכורים – חידוש מיוחד
אך לאחר שרש"י משיב על השאלה "וכי תרומה מקריבין לכהן...", ש"אלו הביכורים", שב"וכל תרומה" הכוונה היא רק לביכורים, ולא לתרומה גדולה, תרומת מעשר וחלה30 – מתעורר הקושי: במה קשורים הביכורים לגזל הגר יותר מתרומה גדולה?
לפיכך ממשיך רש"י ואומר "ואיני יודע מה יעשה בהם... בא הכתוב ולימד...": התורה מבדילה בין הביכורים לבין כל שאר מתנות כהונה,
הערות
- 27. שלח טו, יט־כא. קרח יח, כח.
- 28. רש"י משפטים כג, יט.
- 29. כפשטות לשון הכתוב – קרח שם, יג. וראה לעיל הערה 23 ובשוה"ג שם.
- 30. ופי' "וכל תרומה" הוא – כל הבכורים שמרימים (וע"ד "כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן" (קרח שם, יב) שנאמר גבי תרומה גדולה). גם י"ל, שלפי מסקנת רש"י "אלו הביכורים", בא "לכל קדשי בנ"י" בהמשך ל"וכל תרומה". ופי' "וכל תרומה לכל קדשי בנ"י" הוא "כל התרומה (ביכורים) שמקדישים בנ"י" (ע"ד פי' הרמב"ן כאן). כי אף שדין הביכורים הוא "תאנה שביכרה", אין בזה שיעור. אלא שב' פירושים אלו אפשר לומר דוקא לפי מסקנת רש"י. משא"כ לפי הקס"ד, שכתוב זה אינו מלמדנו חידוש ורק שבא איידי דגזל הגר, מסתבר לומר ש"וכל תרומה" כולל גם תרו"מ, חלה וביכורים – מכיון שגם הם דומים לגזל הגר (אף שתרומה גדולה דומה יותר, כנ"ל הערה 26)).
רש"י על שמות כ״ג:י״ט - הטקסט מספריא
ראשית בכורי אדמתך. אַף הַשְּׁבִיעִית חַיֶּבֶת בְּבִכּוּרִים, לְכָךְ נֶאֱמַר אַף כָּאן בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ. כֵּיצַד? אָדָם נִכְנָס לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, רוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ גְּמִי לְסִימָן וּמַקְדִּישָׁהּ, וְאֵין בִּכּוּרִים אֶלָּא בְּשִׁבְעַת הַמִּינִין הָאֲמוּרִין בַּמִּקְרָא – אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגוֹ' (בכורים פ"א):
לא תבשל גדי. אַף עֵגֶל וְכֶבֶשׂ בִּכְלַל גְּדִי, שֶׁאֵין גְּדִי אֶלָּא לְשׁוֹן וָלָד רַךְ, מִמַּה שֶּׁאַתָּה מוֹצֵא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב גְּדִי וְהֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ אַחֲרָיו עִזִּים, כְּגוֹן אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים (בראשית ל"ח), אֶת גְּדִי הָעִזִּים (שם), שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים (שם כ"ז), לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר גְּדִי סְתָם אַף עֵגֶל וְכֶבֶשׂ בְּמַשְׁמָע. וּבְג' מְקוֹמוֹת נִכְתַּב בַּתּוֹרָה, אֶחָד לְאִסּוּר אֲכִילָה, וְאֶחָד לְאִסּוּר הֲנָאָה, וְאֶחָד לְאִסּוּר בִּשּׁוּל (מכילתא, חולין קט"ו):
ראשית בכורי אדמתך THE FIRST OF THE FIRST-FRUITS OF THY GROUND [THOU SHALT BRING etc.] — Even in the seventh year the offering of the first fruits is obligatory in some cases, therefore here also (where Scripture mainly deals with the laws of the Sabbatical year) it is stated: “the first of the first-fruits of thy land [shalt thou bring, etc.]”. How was the procedure at the setting apart of the first fruits? A man goes into his field and sees a fig which was the first to ripen; he ties a piece of reed-grass round it to distinguish it and so marks its sacred character (Mishnah Bikkurim 3:1). The law of the first fruits applies only to the seven kinds of produce that are mentioned in Scripture: (Deuteronomy 8:8) “a land of wheat and barley etc.”, for which Palestine is praised in that verse (Mishnah Bikkurim 3:1).
לא תבשל גדי THOU SHALT NOT COOK A KID — A calf and a lamb also are comprehended under the term גדי, for גדי means nothing more than a young tender animal, as you may gather from the fact that you will find in several passages in the Torah that the term גדי is used and that the writer felt it necessary specially to explain it by adding after it the word עזים, as, e. g., (Genesis 38:17) “I will send forth a גדי of the goats”; (Genesis 38: 20) “the גדי of the goats”; (Genesis 27:9) “two kids of the goats (גדיי עזים)”. This fact serves to show you that wherever גדי is mentioned without further description the term implies also a calf and a lamb. — In three different passages the law לא תבשל גדי is written: once for the purpose of prohibiting the eating of meat-food with milk-food, once to prohibit us from deriving any other benefit (besides eating) from such mixture, and once to prohibit the boiling of meat with milk (Mekhilta; Chullin 115b).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.