172

אמיתית (ברוחניות, וממילא אף בגשמיות, ש"היו מלכי עובדי כוכבים מושלים עליהם"²⁹). ולפיכך כבר לא התקיימה אז מהות היובל, עלמא דחירו²⁷.

ה. "ביטול היש" ו"ביטול במציאות"

כבר הוסבר פעם בהרחבה³⁰ אודות שתי הדרגות שבביטול – "ביטול היש", שזוהי, בכללות, העבודה של קבלת עול, ו"ביטול במציאות", הנובע מהבנה שכלית – שבכל אחת מהן יש מעלה מיוחדת:

המעלה ב"ביטול במציאות" היא לגבי הכמות וההתפשטות³¹ של הביטול, אשר מקיף את האדם כולו, בכל כוחותיו, שלא כ"ביטול היש", אשר אינו משפיע על כל כוחות האדם.

והמעלה ב"ביטול היש" היא לגבי " האיכות והעוצמה של הביטול: כיון שבדרגת "ביטול במציאות" הביטול נובע מהבנה, הרי אף הביטול עצמו קשור למציאותו והבנתו של האדם. ולעומת זאת, "ביטול היש", אשר איננו קשור למציאות האדם, שהרי, להיפך, מצד מציאותו שלו הוא "יש", ולכן ביטול זה, הקטן בהיקפו, אשר הוא מתבטל לקדוש־ברוך־הוא מצד קבלת עול מלכות שמים, הוא ביטול בעוצמה רבה.

זוהי מעלת השמיטה בתקופת בית ראשון בזמן שהיובל נוהג, שאז חברו שתי המעלות יחדיו: גם קבלת העול (השמיטה) היתה באופן של בינה (יובל). היו הבנה וטעם בהתבטלות מתוך קבלת עול³², ולכן, גם הביטול הנעלה מהבנתו וממציאותו של האדם, הקיף את האדם בכל מציאותו (אך לא ביטל את המציאות).

ו. דרגות השמיטה בהתאם לדרגות ההבנה

לפי זה יובנו שלש הדרגות של השמיטה, שהוזכרו לעיל: א) כפי שהיתה בזמן שהיובל נוהג. ב) כפי שהיתה משבטלו יובלות, אך עדיין

מנו יובלות לקדש שמיטין". ג) כפי שהיא בזמן הזה, אשר אין היא קשורה כלל ליובל:

א) בזמן בית ראשון, כאשר האירה דרגת ה' עילאה, דרגת הבינה, היתה השגה אמיתית באלקות – בחינת יובל, עד שגם קבלת העול (דרגת השמיטה) היתה באופן של השגה והבנה³³, כדלעיל.