173

ב) בזמן בית שני כבר חסרה דרגת ה' עילאה, אך עדיין היתה השגה זו הקשורה לקבלת עול, בדומה לדרגת חב"ד שבהוד, שלמרות שאין לו השגה שכלית בעצם הענין, הרי הוא לפחות מבין, שעליו להודות³⁴. ולכן מנו אז יובלות כדי לקדש שמיטין, כי בכל זאת היתה דרגה זו של היובל (הבנה), הקשורה לשמיטה (קבלת עול).

ג) אך משחרב הבית אין כלל הבנה שכלית, בדומה ל"הוד שבהוד"³⁵, ולפיכך עתה אין השמיטה קשורה כלל ליובל.

ז. השמיטה בזמננו – בפני עצמה או כענין מתמשך

אמנם, בזמן הזה העבודה הרוחנית של קבלת עול היא למטה מטעם ודעת, ולכן אין היא מקיפה בגלוי את האדם בפנימיותו, אך בכל זאת, כיון שקבלת עול נובעת מעצם הנשמה שלמעלה מהשכל³⁶, הכרחי לומר, שגם עתה משפיעה קבלת העול על הכוחות הפנימיים של האדם – השכל וכדומה, כי ה"עצם" נמצא ומשפיע בכל פרטיו³⁷. ורק מפני ההעלם וההסתר של חושך הגלות נראה, שבזמננו קבלת עול היא ענין חיצוני.

זהו ההסבר למחלוקת שבין התלמוד הבבלי לבין התלמוד הירושלמי אם השמיטה בזמן הזה היא מדאורייתא (כלומר, שמצוה זו קיימת מצד עצמה בזמן הזה) או מדרבנן, כזכר³⁸ לשמיטה שהתקיימה בזמן שהיובל נוהג:

מצד "במחשכים הושיבני – זה תלמוד בבלי"³⁹, נראה, שכיום קבלת עול היא חיצונית בלבד. ולכן סובר התלמוד הבבלי שבזמן הזה השמיטה קיימת מצד עצמה, ואינה קשורה לשמיטה שהיתה קיימת בזמן שהיובל נוהג.

אך מצד האור של התלמוד הירושלמי מורגש, שגם קבלת עול שבזמן הזה היא ענין פנימי, ורק באופן זמני אין הוא מאיר בגלוי. ולפיכך סובר התלמוד הירושלמי, שהשמיטה בזמננו אינה ענין בפני עצמו, אלא המשך וזכר לשמיטה שהיתה בזמן הבית הראשון,

וכן היא מהווה הכנה לשמיטה