168
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שוגג בלבד45. ולאחר מכן מגיעים לחמור יותר) משפט מות (סתם, ועד לחמור ביותר) והומת (בבית דין46. וכיצד ייתכן הדבר אצל "איש"? – " התשובה לכך היא: האפשרות והמקור והגורם הוא) ותלית אותו על עץ (הדעת).
טז. "ותלית אותו" – כפרה מוחלטת
זהו ההסבר לכך שצריך להיות "ותלית אותו על עץ" לאחר "והומת"47, שהטעם לכך בפשטות הוא: אמנם, הרוגי בית דין מתוודין תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי48, והכפרה היא כה גדולה, שהיא מכפרת אף על "כל עוונותי"49, אך בכל זאת יש צורך50 במיתה וקבורה ועיכול בשר, או צער חיבוט הקבר, שאז הוא מתכפר במיתתו ובבזיונו. כך אפשר לבאר גם את הציווי "ותלית אותו" – "דאית ביה בזיון", כפי שמוסבר הטעם לכך ש"לא היו מתאבלין עליהם"51, שנדרש בזיון נוסף, ובמיוחד בעוון החמור ביותר, כחייבי הסקילה.
אך עדיין דרוש ביאור: קבורה ועיכול בשר הם פרטים הקשורים52 למיתה (אל עפר תשוב), אשר
מיתתי53 כפרה"
– ומדוע חייבו דוקא בבזיון של תליה על העץ, והרי בגמרא מוזכרים שם54 כמה אופנים של בזיון, כגירור עצמות, הלנה בלי טעם, גשמים מזלפין על מיטתו וכדומה?
ולפי האמור לעיל מובן: ב"חטא משפט מות" יש שני ענינים: כללות מציאות החטא, כפי שהוא נובע מצד מקורו – חטא עץ הדעת; ומציאותו כפי שהוא נעשה חמור יותר ויותר, עד שהגיע להיות "חטא משפט מות". ולכן, לאחר "והומת", שזוהי כפרה על "חטא (כפי שהוא ירד עד לחומרה של) משפט מות", גמר הכפרה הוא כאשר מכפרים ומוחקים (מלשון קינוח) גם את מקורו, שמקורו "ותלית אותו" הוא הרי "על עץ", עץ הדעת – ולכן גם הבזיון הנוסף הוא על ידי "ותלית אותו על עץ" כפשוטו.
והדבר קשור גם ל"מיתתי כפרתי", כי חטא עץ הדעת הוא השורש והמקור לחטא בכלל, ולמיתה בכלל55.
הערות
- 45. אבל נאמר גם במזיד (ויקרא ה, כא. ועוד).
- 46. ועפ"ז מובנת האריכות והיסוד לפרש"י שם (תצא כא, כב): שיצא לתרבות כו' בב"ד.
- 47. כפשטות הכתוב. סנה' מו, ריש ע"ב.
- 48. סנהדרין מג, ב. רמב"ם הל' סנה' רפי"ג.
- 49. מצד התשובה (פיה"מ להרמב"ם נזיר פ"ו מ"ד. עיי"ש).
- 50. סנהדרין מז, ב ופרש"י (שם. וד"ה נתעכל מו, סע"א).
- 51. שם מז, א. מו, רע"ב.
- 52. ועד"ז צער חבוט הקבר (דכשמו – הוא פרט דקבורה) ואין מתאבלין – דמורה על הפסק הקשר לחיים.
- 53. ראה רש"י (שם מז, רע"ב ד"ה מיתה) "אם נקברו מכפרת מיתתן עליהן".
- 54. מז, א.
- 55. שבת נה, רע"ב. ואפילו לדעת מדה"נ (ז"ח בראשית יח, ג) דגם לפני החטא נגזרה גזירה (משיחת ש"פ אמור תשכ"ה) שימות על שנלקח מן האדמה – הרי הי' חי אז חיים ארוכים (כמאמרו שם) – ואין מקום למשפט מות וכו' – ב' דעות אלו ראה רמב"ן ור' בחיי בראשית (ב, יז). ועוד.
רש"י על ויקרא ה׳:כ״א - הטקסט מספריא
נפש כי תחטא. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מַה תַּ"ל וּמָעֲלָה מַעַל בַּה'? לְפִי שֶׁכָּל הַמַּלְוֶה וְהַלֹּוֶה וְהַנּוֹשֵֹׁא וְהַנּוֹתֵן אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶלָּא בְּעֵדִים וּבִשְׁטָר, לְפִיכָךְ בִּזְמַן שֶׁהוּא מְכַחֵשׁ, מְכַחֵשׁ בָּעֵדִים וּבַשְּׁטָר, אֲבָל הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁתֵּדַע בּוֹ נְשָׁמָה אֶלָּא שְׁלִישִׁי שֶׁבֵּינֵיהֶם, לְפִיכָךְ כְּשֶׁהוּא מְכַחֵשׁ מְכַחֵשׁ בַּשְּׁלִישִׁי שֶׁבֵּינֵיהֶם (שם):
בתשומת יד. שֶׁשָּׂם בְּיָדוֹ מָמוֹן לְהִתְעַסֵּק אוֹ בְּמִלְוֶה:
או בגזל. שֶׁגָּזַל מִיָּדוֹ כְּלוּם:
או עשק. הוּא שְֹכַר שָֹכִיר (שם):
ונפש כי תחטא IF A SOUL SIN [AND COMMIT FAITHLESSNESS AGAINST THE LORD] — R. Akiba said, What is the force of מעל בה׳ ומעלה here, where it does not speak of betraying “holy things of the Lord” as in v. 15, but of betraying one’s neighbour? Because whoever lends or borrows money or does business with another, does it as a rule only in the presence of witnesses or by a document, therefore when he repudiates the matter, he repudiates the witnesses or the document; but he who deposits something with his neighbour does not wish any living soul to know about it except the Third Being (God) who is between them; therefore when he repudiates the deposit, he is repudiating the Third Being who is between them (Sifra, Vayikra Dibbura d'Chovah, Chapter 22 4).
בתשומת יד A CHARGE — He denies that he has put (שָׂם) money into his (the neighbour’s) hand (יד, i. e. that he has put money at his disposal) for the purpose of doing business in partnership or as a loan (cf. Onkelos and Sifra, Vayikra Dibbura d'Chovah, Chapter 22 6).
או בגזל OR A THING TAKEN AWAY BY VIOLENCE — He denies that he has violently taken something from his possession,
או עשק OR HATH WRONGED [HIS NEIGHBOUR] — This refers to withholding the wages of a hired man (cf. Leviticus 19:13; see also Sifra, Vayikra Dibbura d'Chovah, Chapter 22 6 and Bava Kamma 103b).
משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם י״ג - הטקסט מספריא
מי שנגמר דינו למיתה מוציאין אותו מבית דין ואחד עומד על פתח בית דין והסודרין בידו והסוס רחוק ממנו והכרוז יוצא לפניו פלוני יוצא ליהרג במיתה פלונית על שעבר עבירה פלונית במקום פלוני בזמן פלוני ופלוני ופלוני עדיו מי שיודע לו זכות יבא וילמד עליו אמר אחד יש לי ללמד עליו זכות זה מניף בסודרין וזה הרוכב על הסוס רץ ומחזיר את הנדון לבית דין אם נמצא לו זכות פוטרין אותו ואם לא יחזור ויצא להריגה אמר הוא בעצמו יש לי ללמד על עצמי זכות אע"פשאין ממש בדבריו מחזירין אותו פעם ראשונה ושנייה שמא מפני הפחד נסתתמו טענותיו וכשיחזור לבית דין תתיישב דעתו ויאמר טעם החזירוהו ולא נמצא ממש בדבריו מוציאין אותו פעם שלישית אמר בשלישית יש לי ללמד על עצמי זכות אם יש ממש בדבריו מחזירין אותו אפילו כמה פעמים לפיכך מוסרין לו שני תלמידי חכמים ששומעין דבריו בדרך אם יש ממש בדבריו מחזירין אותו ואם לאו אין מחזירין אותו אם לא נמצא לו זכות מוציאין אותו ועדיו הם ההורגין אותו בכל מיתה שיתחייב בה ורוצח שלא הרגוהו עדיו חייבין להמיתו ביד כל אדם רחוק ממקום ההריגה כעשר אמות אומר לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודין וכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא אם אינו יודע להתודות אומרים לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עונותי אפילו ידע בעצמו ששקר העידו עליו כך הוא מתודה.
ואחר שמתודה משקין אותו קורט של לבונה בכוס של יין כדי שתטרף דעתו עליו וישתכר ואחר כך יהרג במיתה שהוא חייב בה.
זה היין והלבונה והאבן שיסקל בה הנסקל והסייף שיהרג בו הנהרג והסודר שחונקין בו הנחנק והעץ שתולין עליו הנתלה והסודרין שמניפין בה לפני הרוגי בית דין והסוס שרץ להצילו הכל באין משל ציבור ומי שירצה להתנדב יבא ויתנדב.
אין בית דין יוצאין אחר הנהרג וכל בית דין שהרגו נפש אסורים לאכול כל אותו היום הרי זה בכלל לא תאכלו על הדם ואין מברין הקרובים על הרוגי בית דין משום לא תאכלו על הדם ודברים אלו אסורין ואין בהן מלקות.
מי שנתחייב מיתה בחולו של מועד מעיינין בדינו ואוכלין בית דין ושותין ואח"כ גומרין את דינו סמוך לשקיעת החמה והורגין אותו.
הרוגי בית דין אין מתאבלין עליהן ובאין קרוביהן ושואלים את שלום העדים ואת שלום הדיינים להודיע שאין בלבם עליהן כלום שדין אמת דנו ואף על פי שאין נוהגין אבלות הרי הן אוננים עליהם שאין אנינות אלא בלב.
מי שנגמר דינו וברח ובא לבית דין אחר אין סותרין את דינו אלא כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידין אנו את איש פלוני שנגמר דינו בבית דין פלוני ופלוני ופלוני עדיו הרי זה יהרג במה דברים אמורים ברוצח אבל שאר חייבי מיתות עד שיבואו עדיו הראשונים ויעידו שנגמר דינו ויהרגוהו בידם והוא שיעידו בבית דין של עשרים ושלשה.
מי שנגמר דינו בבית דין שהיה בחוצה לארץ וברח לבית דין שבארץ ישראל סותרין את דינו על כל פנים ואם היו אותן בית דין עצמן שנגמר דינו בפניהם אין סותרין את דינו אע"פשגמרוהו בחוצה לארץ והם עתה בארץ ישראל.
משנה נזיר ו׳:ד׳ - הטקסט מספריא
נזיר שהיה שותה יין כל היום. אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תשתה. אל תשתה. והוא שותה. חייב על כל אחת ואחת. היה מגלח כל היום. אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תגלח. אל תגלח. והוא מגלח. חייב על כל אחת ואחת. היה מטמא למתים כל היום אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תטמא. אל תטמא. והוא מטמא. חייב על כל אחת ואחת:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.
- אגרות קודש כרך א פה סנהדרין מז, א
- לקוטי שיחות כרך ה הוספות - שיחות שיחה ז מאותו ספר סנהדרין מז, א
- לקוטי שיחות כרך טו תולדות שיחה א מאותו ספר סנהדרין מז, א
- לקוטי שיחות כרך כא משפטים שיחה ב מאותו ספר סנהדרין מז, ב
- תורת מנחם שיחת* ש"פ ויצא, ט' כסלו, ה'תשכ"ה סנהדרין מז, א
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ג סנהדרין מז, סע"ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: מב אם מותר לשנות תפילין של יד לשל ראש א סנהדרין מז, ב
- שו"ת תורת שלום יורה דעה סימן מח סנהדרין מז, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ תולדות, מבה"ח וער"ח כסלו, ה'תשכ"ח סנהדרין מז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תש"ל סנהדרין מז, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"א סנהדרין מז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, י"ב סיון, ה'תשל"א סנהדרין מז, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין מב אם מותר לשנות תפילין של יד לשל ראש סנהדרין מז, ב