144

דוקא בהתראה – כאשר חייבים מיתה. ולאחר מכן, בסוף הפרשה, הוא יצא מן הכלל ללמד – לא ללמד על עצמו בלבד יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא, " שגם בכל חייבי מיתות שנאמר בהם כרת חל הכרת גם בלא התראה.

ט. שני חטאים – חטאת

אחת או שתים? "

בפירוש רש"י נכללים גם "ענינים מופלאים"²² גם מחלק ההלכה שבתורה. " בפירוש רש"י זה רואים, כיצד הוא רומז בניסוח דבריו, במילה אחת, ענין הלכתי שבתורה:

ו

רש"י אומר "מזיד בלא התראה בכרת, ושגגתם חטאת". ולכאורה, כיון שלגבי כרת הוא אומר "מזיד", ולא "זדונם", הוא צריך היה לומר גם לגבי החטאת "ושוגג חטאת". מדוע הוא אומר "ושגגתם", בלשון רבים? בכך הוא רומז לענין בהלכה:

כאשר אדם עובר את שתי העבירות של "אוב" ושל "ידעוני" ביחד, יש מחלוקת בגמרא²³ אם הוא חייב רק בחטאת אחת, או בשתים. רבי יוחנן סובר, שכיון ש"שניהן בלאו אחד נאמרו – בלאו "אל תפנו אל האובות ואל הידעונים"²⁴ הם מופיעים ביחד ("ואל הידעונים", ולא "או אל הידעונים") – חלה על שני החטאים חובת חטאת אחת. ואילו ריש לקיש סובר שחייבים בשתי חטאות, כי

חלוקין הן במיתה" – בפסוק "מות יומתו" מפרידה ביניהם התורה "אוב או ידעוני".

לכך רומז רש"י בשינוי הניסוח, באומרו "ושגגתם", בלשון רבים, ולא

ושוגג". כלומר, על שגגה של אוב וידעוני²⁵ באופן של "אוב וגו'" (דוקא

או ידעוני") – חלה חובת "חטאת", בלשון יחיד, אך במקרה אחר – גם הדין הוא אחר: אם "יהיה בהם אוב

ידעוני", שביצע שניהם בהעלם אחד – הוא חייב שתי חטאות²⁶.

הדבר נרמז גם בכך שרש"י מצטט רק את המילים "כי יהיה בהם אוב", ומשמיט (ומפריד) את "ידעוני" – כדי לרמוז לכך שאוב וידעוני שונים.

י. "או" – שתי חטאות

ויש להסביר מדוע דוקא כאן רומז רש"י לענינים של הלכה, ועוד (ועיקר): מדוע הוא מפרש כריש לקיש, שלא כהלכה, והרי במחלוקת בין רבי יוחנן לבין ריש לקיש, הלכה כרבי יוחנן²⁷?