145

התשובה לכך היא: על ידי הוספת ההלכה "ושגגתם חטאת" מובן יותר^* גם ענין בפשוטו של מקרא:

באזהרה על אוב וידעוני נאמר "אל " תפנו אל האובות ואל הידעונים". גם בחיוב הכרת נאמר "והנפש אשר תפנה אל האובות ואל הידעונים". בשני פסוקים אלו המשמעות של "ואל" היא (קיצור של) "או אל"²⁸, ומדוע אפוא נאמר כאן "אוב או ידעוני"^*?

דיוק זה מובן על ידי השינוי בניסוח "ושגגתם חטאת", והשמטת המלים "או ידעוני": נאמר כאן במפורש "או – חלוקין הן במיתה", כדי ללמד, שדוקא על "אוב" בלבד, או על "וגו'" – (או ידעוני) – בלבד, חלה חובת חטאת – בלשון יחיד, ואילו על אוב וידעוני ביחד – חייבים שתי חטאות.

יא. הקשר בין הפסוק האחרון ל"קדושים"

לפי האמור לעיל יובן גם הקשר של

ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו...", לפרשת קדושים,

אשר, כאמור פעמים רבות²⁹, מבטא שם הפרשה את תוכן הפרשה כולה, עד למילותיה האחרונות. ואדרבה: כיון ש"נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן"³⁰, מתבטא שם הפרשה, שקשור ולקוח מהתחלתה – במיוחד בסוף הפרשה,

ולכאורה, מהו הקשר בין חובת המיתה של אוב או ידעוני, המוזכרת בפסוק האחרון, לבין "קדושים"?

את הקשר של חובת כרת בכלל ל"קדושים" אפשר לבאר לפי דברי הרמב"ם³¹, שמסכת כריתות נקבעה בסדר קדשים, כי "כל שזדונו כרת, שגגתו חטאת", והרי חטאת הוא קרבן

קדשים. כך, כיון שכריתות קשורה ל"קדשים", היא קשורה ל"קדושים". אך מהו הקשר בין חובת מיתה, המוזכרת בסוף הפרשה, לבין קדושים?

ולפי האמור לעיל, שבפסוק זה נלמדת גם חובת חטאת, ויותר מכך, כיון שחובת מיתה לגבי אוב וידעוני