135

כפי שמסביר אדמו"ר הזקן בספרו "לקוטי תורה"⁶, שהפירות של שלוש השנים הראשונות הם כנגד שלושת העולמות בריאה יצירה עשיה, אשר מהם אפשרית יניקה והענקת חיות לשלוש הקליפות הטמאות⁷; הפירות של "בשנה הרביעית" – כנגד עולם האצילות, (אשר ארבעה עולמות אלו, אצילות בריאה יצירה עשיה, הם כנגד ארבע האותיות של שם הוי"⁸; והענין של "ובשנה החמישית... להוסיף לכם תבואתו" – הוא "תוספת האור הנמשך מקוצו של יו"ד דשם הוי'", הנעלה אף מהאות יו"ד. וכדבריו ב"לקוטי תורה"⁶: "והוא בחינת הכתר".

יש להבין: כיצד ייתכן, שאת הפירות של השנה הרביעית חייבים לאכול רק בירושלים, והם "קדש הילולים להוי'", ואילו הפירות של השנה החמישית – שמעלתם גבוהה יותר מפירות השנה הרביעית – אין בהם כלל קדושה, ומותר לאוכלם בכל מקום, ואפילו בטומאה?

ב. פרנסתו של הקדוש־

ברוך־הוא מהי?

כדי להבין זאת יש להקדים ולציין את הסיפור אודות הבעל־שם־טוב, אשר סיפר הרבי במאמר דיבור המתחיל "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל"⁹. וכך נאמר שם (בתרגום חפשי):

בתקופה שבה היה הבעל־שם־טוב הקדוש עדיין נסתר, והיה נודד מעיר לעיר ומכפר לכפר, היתה אחת מהנהגותיו הקדושות לשאול כל יהודי, אנשים ונשים, מבוגרים וצעירים, לגבי מצבם בבריאות... בפרנסה, והיה מרוצה ביותר לשמוע את תשובותיהם מלאות האמונה שנהגו להשיב לו היהודים – אנשים נשים וילדים – בביטויים שונים של בטחון בה': ברוך השם, השבח לה' יתברך וכדומה...

פעם אחת הגיע הרבי הבעל־שם־טוב לישוב מסויים, ונהג שם בדרכו הקדושה בעבודת ה' בזיכוי היהודים –