ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ז אחרי שיחה א

121

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

תמותו", אך אין נאמר "כדרך שמתו נדב ואביהוא".

מדוע נדרש בציווי "ואל יבא בכל עת אל הקדש" זירוז מיוחד, ויש לומר לאהרן "שלא ימות כדרך שמתו בניו", יותר מכל הציוויים האחרים? ובמיוחד יותר מהציווי "יין ושכר אל תשת", המופיע לפני כן? "

קושי זה מיישב רש"י בדבריו "משל לחולה...": ממשל זה מובן, שאילו היה הציווי "ואל יבא בכל עת..." לאהרן, בלי להוסיף "שלא ימות כדרך שמתו בניו", ייתכן שהוא לא היה מציית לציווי, בדומה לחולה, שהציווי של הרופא הראשון "אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב" בלבד אינו מספיק לגביו, והוא זקוק לתוספת "שלא ימות – כדרך שמת פלוני", כדלהלן בסעיף ה'.

לכן מביא רש"י משל לשני רופאים, כי על ידי המשל על הרופא הראשון, מתכוון רש"י להבהיר, שהציווי של הרופא הראשון אכן אינו מספיק לחולה זה.

ה. יש צורך באזהרה מיוחדת מפני הצמאון העצום

חום גופו של אדם חולה ר"ל גבוה יותר מהרגיל. והחום כה גבוה אצלו, עד שהוא מקבל מכך אנרגיה. לכן, חולה שאינו יכול לאכול, עד אשר "כל אוכל תתעב נפשם"¹⁷, מסוגל לחיות על ידי החום – "זנתיה אישתא"¹⁸ (=החום מזין את גופו).

חום גבוה זה גורם לאדם תשוקה עזה לצננו על ידי אכילת מאכלים קרים או שהייה במקום קר. ותשוקה זו כה גדולה, עד שאף כאשר הרופא מצווהו

אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב", אין הוא מציית לכך, למרות שהוא מציית לכל שאר הוראותיו של הרופא, שהרי ברצונו להבריא. רק כאשר הרופא מבהילו "שלא תמות כדרך שמת פלוני", הוא מדרבנו לציית להוראת הרופא, למרות רצונו העז לאכול צונן ולשכב בטחב.

כך גם לגבי אהרן: לאהרן היתה תשוקה עזה להתקרב לקדוש־ברוך־הוא

"חולת אהבה"¹⁹, ובמיוחד לאחר שהייתו ברציפות בפתח אהל מועד יומם ולילה במשך שבעה ימים²⁰, והוא השתוקק להיכנס לקודש הקדשים. ומפני צמאונו העצום לאלקות, עלול היה להיות שללא התוספת "שלא ימות כדרך שמתו בניו" הוא לא היה מסוגל להימנע מכניסה לקודש הקדשים, למרות הציווי "ואל יבא...". לכן היה הכרחי להוסיף "אחרי מות שני בני אהרן".

הערות

17. תהלים קז, יח. מצו"ד שם.
18. ראה יבמות עא, ב.
19. לשון הכתוב – שה"ש ב, ה.
20. צו ח, לה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 15 עמודים.