120

משל על שני רופאים, וכאמור לעיל, שלפי הפשט היה כאן דיבור אחד, ו"ויאמר" "הוא הדיבור עצמו האמור למעלה", אין מובן:

א) עצם הענין, שההוספה "שלא תמות כדרך שמת פלוני" מזרזת יותר, מובן בפשטות, ואין דרוש לכך, לכאורה, משל. אם כך, מה מחדש כאן (רבי אלעזר בן עזריה ובעקבותיו –) רש"י ב"משל לחולה..."?

ב) אף אם רוצים להביא משל, אין צורך דוקא במשל על חולה: גם כאשר מזהירים אדם בריא מפני התנהגות העלולה לסכנו, ומוסיפים "שלא תמות כדרך שמת פלוני", הוא יישמר הרבה יותר, מכפי שיוזהר ללא הוספה זו^*. מדוע צריך רש"י להדגיש "משל לחולה"?

השאלה קשה יותר: כאשר מביאים משל, אף כאשר המשל נחוץ רק כדי להסביר פרט מסויים בנמשל (כי שאר הפרטים מובנים מאליהם, גם ללא המשל), משתדלים לבחור משל שבו גם הפרטים האחרים יתאימו לנמשל, ועל־אחת־כמה־וכמה משל של התורה, שכל פרטיו מתאימים לנמשל.

מכך מובן, שכאשר (ר"א בן עזריה וכן) רש"י מביא משל על ציווי לחולה, שלא כמשל המוזכר לעיל על האזהרה לבריא, שלגביו כל החשש "שלא ימות" הוא רק אם לא יציית, הוא מתכוון לרמוז לכך, שגם בנמשל כך הוא: שהיה לאהרן חולי וחסרון, כביכול, אף לפני האזהרה "ואל יבא בכל עת אל הקדש...".

ואין מובן כלל: איזה חסרון וחולי היה לאהרן?

ג) יש גורמים רבים העלולים להזיק לאדם ולגרום למוות ר"ל. מדוע בוחר (ראב"ע) ורש"י את האזהרה "אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב"?

ד) מדוע מציין רש"י דוקא כאן את שמו של בעל המאמר?

ד. אין די בציווי בלבד

כדי להסביר את כל האמור לעיל, יש להקדים ולציין קושי על הענין בכללותו:

בציוויים רבים בתורה כתוב הציווי בלבד, ואין מוזכר כלל העונש על אי־קיום הציווי. אף בציוויים שבהם מוזכר העונש, אין נאמר "כדרך שמת פלוני".

אפילו בציווי "יין ושכר אל תשת"¹⁵, שגם הוא נאמר לאחר מות שני בני אהרן, אשר מתו על כך ש"שתויי יין נכנסו למקדש"¹⁶ – נאמר רק "ולא