66
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כאשר מדובר על הבדלה בין סוגי בהמה הדומים זה לזה, ולמרות זאת האחד טמא והאחר טהור, הרי הדוגמא המתאימה לכך היא ההבדלה בין חמור לפרה: אלה הן הבהמות המצויות ביותר6, ויש ביניהן דמיון מסויים, ולפיכך מחליפים ביניהן, כנאמר במשנה7: "המחליף פרה בחמור" – המשנה נוקטת במציאות זו, כי "דיברו חכמים בהווה"*. ועל כך ניתנת ההוראה "להבדיל" – החמור טמא, ואילו הפרה8 טהורה.
וכאשר מדובר לגבי החיות, הדוגמאות הן הצבי והערוד, כי מבין החיות הנאכלות, הצבי היא החיה המצויה ביותר,
כפי שרואים מכך שכאשר התורה רוצה לציין שמותר לאכול בהמה מסויימת באותו אופן שנאכלת החיה, היא נוקטת בדוגמא* "כצבי וכאיל",
והערוד דומה לצבי. במין "ערוד" מתכוון כאן רש"י לערוד המוזכר בתנ"ך ובמשנה9, שעליו אומר הרמב"ם10
וערוד הוא פרא לימוד מדבר", זוהי חיה שרצה מהר11 כצבי. ולכן צריך להיות דמיון ביניהן גם במבנה גופן, כמבואר ב"חובת הלבבות"12, שמבנה הגוף של כל בעל חיים נברא על ידי
הערות
- 6. ראה משנה ב"ק ספ"ה: כל בהמה .. חי' ועוף כיו"ב א"כ למה נאמר שור או חמור אלא שדבר הכתוב בהווה. וראה פרש"י משפטים כא, לג (והא דלא כתב רש"י שם שדבר הכתוב בהווה* – מפני שכבר אמרו לפני זה בפסוק כח**).
- 7. ב"מ ק, א.
- *. ל' המשנה – שבת סה, א. סו, ב.
- 8. ויש להוסיף דנקט פרה דוקא (ולא שור) כי שור – רובא לרדיא ולא לשחיטה (ב"ב צב, א).
- *. דברים (יב, טו. טו, כב. ועד"ז יב, כב).
- 9. איוב לט, ה. כלאים ספ"ח. ועוד. אבל פשוט שכוונת רש"י אינה ל"ערוד" הנזכר בברכות לג, א – כי ערוד זה (לא רק שאין לו דמיון לצבי, אלא ש)אינו "חי'" כ"א מין נחש (שרץ).
- 10. בפיה"מ לכלאים שם. (אבל בהעתקת הרב קאפח: ערוד – חמור הבר (!)). וכ"ה בתרגום (ירמי' ב, כד) פרה לימוד מדבר – כערודא. וראה ערוך מע' ערוד ועוד.
- 11. להעיר מערוך השלם מע' ערוד שבל' ערבית ערוד פי' קל המרוץ (אלא שמביא זה שם בפי' ערוד שבברכות הנ"ל). וראה ירמי' שם דמסיים: כל מבקשי' לא ייעפו ופרש"י שלא יוכלו להשיגה. – אלא שלפרש"י שם משמע דפרה לימוד מדבר אינו ערוד (שרש"י מפרשו בכ"מ חמור הבר).
- 12. שער הבטחון פ"ג (קרוב לסופו).
- . ואף שבפרש"י שם "שור ולא אדם חמור ולא כלים" – מה שנאמר "שור או חמור" ולא "בהמה או חי'" (שגם אז היינו למדים "בהמה ולא אדם חי' ולא כלים") הוא לפי שדבר הכתוב בהווה.
- . ומה שהוזקק רש"י שם להעתיק הלימוד ד"שור שור משבת" וכן הפי' "שור ולא אדם חמור ולא כלים" – הוא לפי שבכל מקום ש"דבר הכתוב בהווה" נאמרה רק דוגמא אחת – דוגמא הכי מצוי', ומכיון שכאן נאמרו ב' דוגמאות – שור וחמור, קס"ד לומר שכאן הוא בדוקא (כי דוחק לומר שב' הדוגמאות – שור וחמור – שקולין הן בה"הווה"), ולכן צריך להלימוד ד"שור שור משבת" ש"כל בהמה וחי' כשור". ומה שנאמרו כאן ב' דוגמאות הוא בכדי למעט אדם וכלים – ב' מיעוטין. וראה לקו"ש ח"ו [המתורגם] ע' 145 ובהערות שם. ואפילו את"ל דכלל זה הוא גם בפרה שגם בהם חורשים – הרי עיקר החרישה בשוורים כנראה במוחש. וראה רש"י וישלח לב, טו.
משנה בבא קמא ה׳ - הטקסט מספריא
שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה. ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה. אם משנגחה ילדה. משלם חצי נזק לפרה. ורביע נזק לולד. וכן פרה שנגחה את השור ונמצא ולדה בצדה. ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה. אם משנגחה ילדה. משלם חצי נזק מן הפרה ורביע נזק מן הולד:
הקדר שהכניס קדרותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ושברתן בהמתו של בעל הבית פטור. ואם הוזקה בהן. בעל הקדרות חייב. ואם הכניס ברשות בעל חצר חייב. הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל הבית פטור. ואם הוזקה בהן בעל הפירות חייב. ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב:
הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות. ונגחו שורו של בעל הבית. או שנשכו כלבו של בעל הבית פטור. נגח הוא שורו של בעל הבית חייב. נפל לבורו והבאיש מימיו חייב. היה אביו או בנו לתוכו משלם את הכופר. ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב. רבי אומר בכולן אינו חייב עד שיקבל עליו לשמור:
שור שהיה מתכוון לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה פטור מדמי ולדות. ואדם שהיה מתכוון לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות. כיצד משלם דמי ולדות. שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה. אמר רבן שמעון בן גמליאל אם כן משהאשה יולדת משבחת. אלא שמין את הולדות כמה הן יפין ונותן לבעל. ואם אין לה בעל נותן ליורשיו. היתה שפחה ונשתחררה. או גיורת פטור:
החופר בור ברשות היחיד. ופתחו לרשות הרבים. או ברשות הרבים ופתחו לרשות היחיד. ברשות היחיד ופתחו לרשות היחיד אחר. חייב. החופר בור ברשות הרבים ונפל לתוכו שור או חמור ומת חייב. אחד החופר בור. שיח. ומערה. חריצין. ונעיצין. חייב. אם כן למה נאמר בור. מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים אף כל שיש בו כדי להמית עשרה טפחים. היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור. ואם הוזק בו חייב:
בור של שני שותפין. עבר עליו הראשון ולא כסהו והשני ולא כסהו השני חייב. כסהו הראשון ובא השני ומצאו מגולה ולא כסהו. השני חייב. כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור. לא כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת חייב. נפל לפניו מקול הכרייה חייב. לאחריו מקול הכרייה פטור. נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו. חמור וכליו ונתקרעו. חייב על הבהמה ופטור על הכלים. נפל לתוכו שור חרש. שוטה. וקטן. חייב. בן או בת עבד או אמה פטור:
אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור. ולהפרשת הר סיני. ולתשלומי כפל. ולהשבת אבידה. לפריקה. לחסימה. לכלאים. ולשבת. וכן חיה ועוף כיוצא בהן. אם כן למה נאמר שור או חמור אלא שדבר הכתוב בהווה:
רש"י על שמות כ״א:ל״ג - הטקסט מספריא
וכי יפתח איש בור. שֶׁהָיָה מְכֻסֶּה וְגִלָּהוּ:
או כי יכרה. לָמָּה נֶאֱמַר? אִם עַל הַפְּתִיחָה חַיָּב עַל הַכְּרִיָּה לֹא כָל שֶׁכֵּן? אֶלָּא לְהָבִיא כוֹרֶה אַחַר כּוֹרֶה שֶׁהוּא חַיָּב (בבא קמא נ"א):
ולא יכסנו. הָא אִם כִּסָּהוּ פָּטוּר; וּבְחוֹפֵר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים דִּבֵּר הַכָּתוּב:
שור או חמור. הוּא הַדִּין לְכָל בְּהֵמָה וְחַיָּה, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר אָנוּ לְמֵדִין אוֹתוֹ שׁוֹר שׁוֹר מִשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ (שמות כ"ג), מַה לְּהַלָּן כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה כְּשׁוֹר – שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בְּמָקוֹם אַחֵר וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ (דברים ה') – אַף כָּאן כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה כְּשׁוֹר, וְלֹא נֶאֱמַר שׁוֹר וַחֲמוֹר אֶלָּא שׁוֹר וְלֹא אָדָם, חֲמוֹר וְלֹא כֵלִים (בבא קמא נ"ג):
וכי יפתח איש בור AND IF A MAN SHALL OPEN A PIT which was covered over, and he now uncovered it.
או כי יכרה OR IF A MAN SHALL DIG [A PIT] — Why is this stated? If he becomes liable for opening one that already exists how much the more is he liable for digging a new one! However, it does not mean that he digs a pit from beginning to end but it is intended to include in this law a person who digs after another has dug (i. e. who deepens to a height of ten handbreaths a pit which another has already excavated to a depth less than this. Before he did this an animal which fell into the pit was unlikely to kill itself; now, however, such a fall may prove fatal) — that such a one alone becomes liable (cf. Bava Kamma 51a).
ולא יכסנו AND SHALL NOT COVER IT — if, however, he did cover it, though he did not fill it in with earth” he is not liable (Bava Kamma 50a). Scripture speaks of one who excavates a pit in a public thoroughfare (cf. Bava Kamma 49b).
שור או חמור AN OX OR AN ASS — This is the law also with respect to all cattle and beasts, because wherever the Torah prescribes something with regard to “ox or ass”, we derive it (the fact that it applies to all cattle and beasts) on the grounds of the verbal similarity of שור in the text in question with שור which occurs in the law prescribing the Sabbath rest, for — with regard to the latter — it is stated, (Exodus 23:12) “that thine ox and thine ass may rest”. Now how is it in the latter case? We know that all cattle and beasts are to be treated in this respect as the “ox”, because in another passage referring to Sabbath (Deuteronomy 5:14) it is expressly said “[thy ox and thy ass] and all thy cattle”! So here, too, all cattle and beasts are to be treated as the ox. The only reason why ox and ass are alone mentioned is to imply: “an ox” — but not a man, “an ass” — but not vessels (Bava Kamma 53b).
בבא בתרא צ״ב א - הטקסט מספריא
הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵרוֹ, וּזְרָעָן וְלֹא צִמֵּחוּ; וַאֲפִילּוּ זֶרַע פִּשְׁתָּן – אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: זֵרְעוֹנֵי גִּינָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין, חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן.
גְּמָ׳ אִיתְּמַר: הַמּוֹכֵר שׁוֹר לַחֲבֵירוֹ וְנִמְצָא נַגְחָן, רַב אָמַר: הֲרֵי זֶה מִקָּח טָעוּת; וּשְׁמוּאֵל אָמַר, יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: לִשְׁחִיטָה מְכַרְתִּיו לָךְ.
וְלִיחְזֵי; אִי גַּבְרָא דְּזָבֵין לְנִכְסְתָא – לְנִכְסְתָא, אִי לְרִדְיָא – לְרִדְיָא! בְּגַבְרָא דְּזָבֵין לְהָכִי וּלְהָכִי.
וְלִיחְזֵי דְּמֵי הֵיכִי נִינְהוּ!
לָא צְרִיכָא; דְּאִיַּיקַּר בִּישְׂרָא, וְקָם בִּדְמֵי רִדְיָא. אִי הָכִי, לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? נָפְקָא מִינַּהּ לְטִרְחָא.
הֵיכִי דָּמֵי?
MISHNA: With regard to one who sells produce to another that is sometimes purchased for consumption and sometimes for planting, and the buyer planted it and it did not sprout, and even if he had sold flaxseeds, which are only occasionally eaten, the seller does not bear financial responsibility for them, i.e., he is not required to compensate the buyer. Since the buyer did not specify that he purchased the produce in order to plant it, the seller can claim that he assumed the buyer intended to eat it. Rabban Shimon ben Gamliel says: If he had sold seeds for garden plants, which are not eaten at all, then the seller bears financial responsibility for them, as they were certainly purchased for planting.
GEMARA: An amoraic dispute was stated with regard to one who sells an ox to another and the ox is found to be one that habitually gores. Rav says: This is a mistaken transaction, since the buyer can claim that he bought the ox specifically for labor, and an ox that gores is not suitable for this function. Therefore, the seller must take back the ox and reimburse the buyer. And Shmuel says: The sale is not voided, as the seller can say to him: I sold it to you for slaughter, and the fact that it gores is immaterial.
The Gemara suggests: But let us see if the buyer is a man who generally purchases oxen for slaughter, in which case it can be presumed that he also purchased this ox for slaughter, or if he is a man who generally purchases oxen for plowing, in which case it can be presumed that he also purchased this ox for plowing. The Gemara answers: The dispute concerns a man who sometimes purchases oxen for this purpose and sometimes for that purpose, and so it is uncertain for which purpose he purchased this ox.
The Gemara persists: But let us see the payment he made; how much was it? Since an ox fit for plowing costs more than one fit only for slaughter, the purpose for which the ox was purchased will be apparent from the price paid.
The Gemara answers: No, it is necessary to discuss the case where the price of an ox to be slaughtered for its meat appreciated and reached the value of an ox for plowing. But if the price disparity is significant, there is no dispute. The Gemara asks: If so, for the sake of what practical difference did they discuss the case? Even if the ox was not suitable for the buyer’s purposes, he could sell it for the same price of the ox he needs. The Gemara answers: The practical difference is with regard to the effort of selling the ox in order to recover its value; who must go to the effort of doing so?
The Gemara clarifies: What are the circumstances of the case under discussion?
רש"י על ירמיהו ב׳:כ״ד - הטקסט מספריא
פֶּרֶה. שַׁלְוָואטִיקְ״וּ בְּלַעַ״ז, וְיֵשׁ לוֹעֲזִין קוּלִיי״ן בְּלַעַ״ז:
לִמּוּד מִדְבָּר. הַלָּמוּד לִהְיוֹת בַּמִּדְבָּרוֹת; כֵּן אָהַבְתְּ לָנוּעַ:
שָׁאֲפָה רוּחַ. פּוֹתַחַת אֶת פִּיהָ וְשׁוֹאֶפֶת רוּחַ, וּלְעוֹלָם הוּא חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ (קהלת א:ו):
תַּאֲנָתָהּ מִי יְשִׁיבֶנָּה. אוֹתָהּ מִדַּת תַּנִּינִים שֶׁיֵּשׁ בָּהּ, כִּי גַּם הַתַּנִּין שׁוֹאֵף רוּחַ, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר ״שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים״ (ירמיה יד:ו). מִי יְשִׁיבֶנָּה מֵאוֹתָהּ מִדָּה? כֵּן אַתֶּם, מִי יוּכַל לַהֲשִׁיבְכֶם מִדַּרְכְּכֶם הָרָעָה?
כָּל מְבַקְשֶׁיהָ לֹא יִיעָפוּ. כִּי עַל חִנָּם יִיעָפוּ, שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהַשִּׂיגָהּ. וּמַה סוֹפָהּ? בְּחָדְשָׁהּ יִמְצָאוּנְהָ. חֹדֶשׁ אֶחָד יֵשׁ בַּשָּׁנָה שֶׁהִיא יְשֵׁנָה כָּל הַחֹדֶשׁ, וְאָז הִיא נִלְכֶּדֶת; אַף אַתֶּם, חֹדֶשׁ אֶחָד (הוּא אָב) הוּכַן לָכֶם כְּבָר מִימוֹת הַמְרַגְּלִים, שֶׁקָּבְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּכִיַּת חִנָּם, בּוֹ תִּלָּכְדוּ (סוטה לה.). תַּאֲנָתָהּ. שׁוֹ״ן דְּגְרוֹנְמִינְ״ט בְּלַעַ״ז. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״כִּירוּדָא״. דָּבָר אַחֵר: לְשׁוֹן יְלָלָה, כְּמוֹ ״תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה״ (יחזקאל כט:ב). לָשׁוֹן אַחֵר: שַׁאקוֹנְטְרִיאָ״ה בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״תַּאֲנַת שִׁילֹה״ (יהושע טז:ו):
רש"י על בראשית ל״ב:ט״ו - הטקסט מספריא
עזים מאתים ותישים עשרים. מָאתַיִם עִזִּים צְרִיכוֹת עֶשְׂרִים תְּיָשִׁים, וְכֵן כֻּלָּם, הַזְּכָרִים כְּדֵי צֹרֶךְ הַנְּקֵבוֹת; וּבִבְ"רַ דּוֹרֵשׁ מִכָּאן לָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, הַטַּיָּלִים בְּכָל יוֹם, הַפּוֹעֲלִים שְׁתַּיִם בְּשַׁבָּת, הַחַמָּרִים אַחַת בְּשַׁבָּת, הַגַּמָּלִים אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, הַסַּפָּנִים אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים; וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְכַוֵּן הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה בְּכִוּוּן, אַךְ נִרְאֶה בְעֵינַי שֶׁלָּמַדְנוּ מִכָּאן שֶׁאֵין הָעוֹנָה שָׁוָה בְּכָל אָדָם אֶלָּא לְפִי טֹרַח הַמֻּטָּל עָלָיו, שֶׁמָּצִינוּ כָּאן שֶׁמָּסַר לְכָל תַּיִשׁ עֶשֶׂר עִזִּים וְכֵן לְכָל אַיִל; לְפִי שֶׁהֵם פְּנוּיִים מִמְּלָאכָה דַּרְכָּם לְהַרְבּוֹת תַּשְׁמִישׁ וּלְעַבֵּר עֶשֶׂר נְקֵבוֹת, וּבְהֵמָה מִשֶּׁנִּתְעַבְּרָה אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת זָכָר, וּפָרִים שֶׁעוֹסְקִין בִּמְלָאכָה, לֹא מָסַר לְזָכָר אֶלָּא אַרְבַּע נְקֵבוֹת, וְלַחֲמוֹר שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה שְׁתֵּי נְקֵבוֹת לְזָכָר, וְלַגְּמַלִּים שֶׁהוֹלְכִים דֶּרֶךְ יוֹתֵר רְחוֹקָה נְקֵבָה אַחַת לְזָכָר:
עזים מאתים ותישים עשרים TWO HUNDRED SHE GOATS AND TWENTY HE GOATS — Two hundred she goats have need of twenty he goats, and so too in the case of all the various species the males were in number according to the need of the females. In Genesis Rabbah an inference is made from here as regards the minimum period imperative for the marital duty imposed by the Torah. I am unable however to show exactly how this inference is arrived at. But it appears to me that we may learn from here at least that this period is not the same for every person, but that it depends upon the amount of labour imposed upon him by his occupation.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.
- תורת מנחם יום ב' דחג השבועות (מאמר ב), ה'תשט"ז ב"מ ק, רע"א
- תורת מנחם ר"ד יום ב' פ' פינחס, ט"ז תמוז ה'תשט"ז ב"מ ק, רע"א
- תורת מנחם שיחת אור ליום ב' פ' ויגש, ליל נר ה' דחנוכה ה'תשי"ז ב"מ ק, רע"א
- תורת מנחם שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה ב"מ ק, רע"א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ו ב"מ ק, רע"א
- תורת מנחם שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול, ה'תשכ"ז ב"מ ק, רע"א
- תורת שמואל תרל"ח וזהו דכתיב אם בחוקותי תלכו ב"מ ק, רע"א
- תורת שמואל תרמ"א אז ישיר משה ב"מ ק, רע"א
- תורת שמואל תרמ"א אז ישיר משה ב"מ ק, רע"א
- ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק ה בבא מציעא ק, א
- ביאורי תניא קיידנר, יעקב פרק ד ב"מ ק, א