ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ו ויקהל שיחה א

211

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

אף אם נניח ש"ויקהל משה" התרחש זמן רב לאחר יום הכפורים, צריך בכל זאת לומר, שסדרי הנהגת משה שעליהם מסופר בפסוקים שבסוף פרשת תשא ("וידבר משה אליהם...", "ואחרי כן נגשו...") נמשכו זמן רב לאחר "ויקהל משה", כלומר, במשך כל התקופה שמשה דיבר אל בני ישראל, אף לאחר הקמת המשכן⁷, או לפחות עד ליום הקמת המשכן⁸.

לפי זה הכרחי להסביר, בכל אופן, שפסוקים אלו, המתארים את אופן דיבורו של משה לבני ישראל ואת סדרי ההנהגה בנושא זה, מופיעים בתורה לפני "ויקהל משה", מפני שסדרים אלו התחילו מיד עם רדת משה מן ההר, אף לפני "ויקהל משה".

ואם כך, מתעוררת שוב השאלה: מדוע יטעו ויחשבו ש"ויקהל משה" התרחש זמן רב לאחר יום הכפורים, ולא יסבירו באופן הפשוט, שמשה עשה זאת מיד לאחר יום הכפורים?

ג. משה לא מסר אזהרת יום הכפורים, כי עדיין לא חלה

עוד יש להבין:

לפי ההסבר שלעיל, בסעיף א', לגבי "זריזין מקדימין למצוות", צריך היה לומר, ש"ויקהל משה" התרחש אף לפני הזמן של "למחרת יום הכפורים": ביום הכפורים עצמו. כי יש לומר, שמשה רבינו ירד מהר סיני "בתוך ו' שעות" ביום זה, כפי שאנו מוצאים בירידתו הראשונה מן ההר, בי"ז בתמוז⁹, והרי ארבעים ימים אלו מושווים לארבעים הימים הראשונים, ואין לומר שהיה הבדל בסיומם ובירידה מן ההר^*. ואם כך, היה לו די זמן ביום הכפורים עצמו למסור לישראל את הציווי על עשיית המשכן¹⁰. אם כן, מדוע מסביר רש"י

הערות

7. ש"ח תשא שם.
8. להעיר מרא"ם תשא שם.
9. פרש"י שם לב, א.
*. בתוס' (ד"ה כדי שלא – ב"ק פב, א) שמ' יום האחרונים היו חסרים לילה. ועפי"ז י"ל שצריך לאחר זמן ירידתו ביוהכ"פ עד כמה שאפשר – שירד סמוך לערב (וראה בנו"כ לאו"ח סתקפ"א. סה"ד (ב' אלפים תמח ד"ה בס' פ"ר). ועוד). אבל מפשטות הכתובים משמע שגם מ' יום האחרונים היו שלימים, ושלא חשבינן שעות, כדפרש"י (תשא לב, א – גבי מ' יום הראשונים).
10. בב"ח או"ח שם מפרש אליבא דרש"י (לפי פי' אחד) ש"ירידתו ביוהכ"פ סמוך לערב היתה". אבל מכיון שלמ"ד יתרו לאחרי מ"ת בא מוכרח שכל הפרשה מ"ויבא יתרו גו' אל משה גו'" עד "ויהי ממחרת" היתה ביוהכ"פ (כדלהלן הערה 16), הרי א"א לומר שכל זה הי' סמוך לערב. ולפ"ז מסתבר שכ"ה גם למ"ד קודם מ"ת בא – כי* יש למעט במחלוקת וכל כמה שאפשר לקרב הסברות עבדינן (ב"י יו"ד קצד ד"ה ומאימתי, ובס' שנסמנו בשד"ח כללים מ' כלל טז בסופו).
. אבל אין להוכיח שגם למ"ד קודם מ"ת בא היתה ירידתו משך זמן לפני הלילה – ממה שפירש רש"י (יתרו יח, יב) שמשה "הי' עומד ומשמש לפניהם", כי [נוסף למה שי"ל שפירוש זה ברש"י הוא רק למ"ד לאחרי מ"ת בא (כדמוכח קצת מלשונו "ומשה היכן הלך אלא כו'")] – אפשר שהסעודה וההקרבה היו סמוך לערב ובלילה. ואדרבה – הסעודה (דאחרי הצהרים) היא דוקא בערב כמפורש בקרא (בשלח טז – ו, ח, יב), בפרש"י (תולדות כז – ז, ט) הזמן דואוכלה. ועוד. וראה ברכות (ב, סע"ב): משעה שרוב בנ"א נכנסין להסב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.