196
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
תשא
א. הכיור שונה משאר כלי המשכן
בפרשתנו1 מופיע הציווי על עשיית הכיור. בכך נבדל הכיור מכל שאר כלי המשכן, שאודותם מדובר בשתי הפרשות הקודמות2, למרות שגם הכיור הוא "עיקר בבנין הבית"3, ולגבי משיחה בשמן המשחה הוא מוזכר בהמשך הפרשה ביחד עם הכלים האחרים, ועל כולם יחדיו אומרת התורה "והיו קודש קדשים"4. מדוע, אפוא, מופיע הציווי על עשיית הכיור בנפרד מכל שאר הכלים?
אומרים המפרשים5, שזאת מפני שהכיור אינו עומד בפני עצמו, אלא מהווה הכנה ל"בבואם אל אהל מועד" ו"בגשתם אל המזבח".
הבדל זה בין הכיור לבין כל שאר כלי המשכן אינו מתבטא רק במקום שבו מופיע הציווי על עשיית הכיור בתורה, "ועשית כיור", אלא גם במקום שבו עמד הכיור במשכן:
מקומם של כל כלי המשכן היה באהל מועד. גם מזבח הנחושת, אשר היה בחצר, עמד בכל זאת "פתח משכן אהל מועד"6. ואילו הכיור לא עמד בפתח המשכן, אלא בצד, עד אשר "אין כיור לפני אהל מועד"7, ומשום כך ניתן היה לגשת אליו לצורך רחיצת ידים ורגלים, למרות ש"בין האולם למזבח" אסור היה, לפי מספר דעות8, להיכנס לפני קידוש ידים ורגלים9.
ב. הכיור – הכנה לעבודה ומעלה מיוחדת
ענין זה, שהכיור מהווה הכנה לעבודת המשכן בכללותה, מתבטא גם בגודלו של הכיור:
מן הפסוק "ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו"10, שבו מוזכרים ארבעה אנשים: "משה ואהרן תרין (=שנים) ובניו תרין"11, לומדת הגמרא12: "כל כיור
הערות
- 1. ל, יז ואילך.
- 2. הטעם על זה שהציווי על מזה"פ הוא בפ' תצוה (ולא בפ' תרומה) – ראה רמב"ן וספורנו תצוה ל, א. אוה"ח תרומה כה, ט ד"ה ונראה.
- 3. ראה רמב"ם הל' ביהב"ח פ"א ה"ה־ו. ולהעיר מספהמ"צ שלו שרש יב. מ"ע כ.
- 4. ל, כט.
- 5. חזקוני וספורנו ל, יח.
- 6. פקודי מ – ו, כט.
- 7. רש"י פרשתנו ל, יח (מזבחים נט, רע"א). ולהעיר מראב"ע עה"פ.
- 8. כלים ספ"א. תוספתא שם (הובא בתוס' שבהערה הבאה ובר"ש כלים שם). פסקי תוס' תמיד סט"ז.
- 9. ראה תוד"ה הא מני זבחים נח, ב.
- 10. פקודי מ, לא.
- 11. רש"י זבחים יט, ב. ואף שהיו גם נדב ואביהוא – ראה מפרשי הש"ס שם, תורה תמימה פקודי (מ, לא) ועוד.
- 12. זבחים שם. אבל ראה רמב"ם הל' ביאת מקדש (פ"ה הי"ג) ובנ"כ שם.
רמב"ן על שמות ל׳:א׳ - הטקסט מספריא
וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת הִנֵּה מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת מִן הַכֵּלִים הַפְּנִימִיִּים הָיָה, רָאוּי שֶׁיַּזְכִּירֶנּוּ עִם הַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה שֶׁהוּא מֻנָּח עִמָּהֶם, וְכֵן הִזְכִּירָם בַּמַּעֲשֶׂה בְּפָרָשַׁת וַיַּקְהֵל (שמות ל"ז:כ"ה), אֲבָל הַטַּעַם לְהַזְכִּירוֹ כָּאן אַחַר הַמִּשְׁכָּן וְכָל כֵּלָיו וְהַקָּרְבָּנוֹת, בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר בְּתַשְׁלוּם הַכֹּל "וְנִקְדַּשׁ בִּכְבוֹדִי" (שמות כ"ט:מ"ג), "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם מה), אָמַר כִּי עוֹד יִתְחַיֵּב לָהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת לְהַקְטִיר לִכְבוֹד הַשֵּׁם. וְזֶהוּ רָז שֶׁנִּמְסַר לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁהַקְּטֹרֶת עוֹצֶרֶת הַמַּגֵּפָה (שבת פט.), כִּי הַקְּטֹרֶת בְּמִדַּת הַדִּין (זוה"ק ויקרא יח), שֶׁנֶּאֱמַר "יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ" (דברים לג י), מִן "וְחָרָה אַפִּי" (שם לא יז), וְהוּא מַה שֶׁאָמַר בִּקְטֹרֶת זָרָה "וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד" (ויקרא י ג), שֶׁיֵּדְעוּ כְּבוֹדִי כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם וְיִזָּהֲרוּ בִּכְבוֹדִי. וּלְכָךְ אָמַר כָּאן (שמות ל':ו') "וְנָתַתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה", כִּי מַה צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ בְּכָל אֵלֶּה, וְלֹא אָמַר וְנָתַתָּ אוֹתוֹ לִפְנֵי אֲרוֹן הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד, כַּאֲשֶׁר אָמַר בְּפָרָשַׁת פְּקוּדֵי (שמות מ':ה'), אֲבָל הוּא לְהוֹרוֹת עַל עִנְיָנוֹ:
ספורנו על שמות ל׳:א׳ - הטקסט מספריא
מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת. שֶׁיַּסְפִּיק בּוֹ מְעַט אֵשׁ לִקְטֹרֶת בִּלְבָד, וְלֹא יִצְטָרֵךְ לִהְיוֹת חָלוּל וּלְמַלְּאוֹתוֹ בַּאֲדָמָה, כְּמוֹ שֶׁהֻצְרַךְ לְמִזְבַּח הָעוֹלָה לַעֲשׂוֹת הָאֵשׁ תָּמִיד עַל הָאֲדָמָה. אֲבָל הָיָה הָאֵשׁ בָּזֶה הַמִּזְבֵּחַ עַל צִפּוּיוֹ שֶׁהָיָה שֶׁל זָהָב, וּבִהְיוֹת הָאֵשׁ מוּעָט לֹא הִסְפִּיק לִשְׂרוֹף אֶת גֶּרֶם הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהָיָה שֶׁל עֵץ. וְלֹא הֻזְכַּר זֶה הַמִּזְבֵּחַ עִם שְׁאָר הַכֵּלִים בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה, כִּי לֹא הָיְתָה הַכַּוָּנָה בּוֹ לְהַשְׁכִּין הָאֵל יִתְבָּרַךְ בְּתוֹכֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁהָיָה הָעִנְיָן בִּשְׁאָר הַכֵּלִים, כַּאֲמָרוֹ (שמות כה:ח-ט) "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו". גַּם לֹא הָיָה עִנְיָנוֹ לְהוֹרִיד מַרְאֵה כְבוֹדוֹ בַּבַּיִת, כְּעִנְיַן מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת, כַּאֲמָרוֹ (שמות כט:מג) "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל", וְכֵן הֵעִיד מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בְּאָמְרוֹ (ויקרא ט:ו) "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ, וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה'". אֲבָל הָיָה עִנְיַן זֶה הַמִּזְבֵּחַ לְכַבֵּד אֶת הָאֵל יִתְבָּרַךְ אַחֲרֵי בוֹאוֹ לְקַבֵּל בְּרָצוֹן עֲבוֹדַת עַמּוֹ בְּקָרְבְּנוֹת הַבֹּקֶר וְהָעֶרֶב, וּלְשַׁחֵר פָּנָיו בְּמִנְחַת קְטֹרֶת, עַל דֶּרֶךְ (דברי הימים א טז:כט) "הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ, שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹאוּ לְפָנָיו".
משנה תורה, הלכות בית הבחירה א׳:ה׳ - הטקסט מספריא
ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית עושין בו קדש וקדש הקדשים ויהיה לפני הקדש מקום אחד והוא הנקרא אולם ושלשתן נקראין היכל ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו כעין קלעי החצר שהיו במדבר וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אהל מועד הוא הנקרא עזרה והכל נקרא מקדש.
רש"י על שמות ל׳:י״ח - הטקסט מספריא
כיור. כְּמִין דּוּד גְּדוֹלָה וְלָהּ דַּדִּים הַמְּרִיקִים בְּפִיהֶם מַיִם:
וכנו. כְּתַרְגּוּמוֹ בְּסִיסֵהּ, מוֹשָׁב מְתֻקָּן לַכִּיּוֹר:
לרחצה. מוּסָב עַל הַכִּיּוֹר:
ובין המזבח. מִזְבַּח הָעוֹלָה, שֶׁכָּתוּב בּוֹ שֶׁהוּא לִפְנֵי פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד, וְהָיָה הַכִּיּוֹר מָשׁוּךְ קִמְעָא, וְעוֹמֵד כְּנֶגֶד אֲוִיר שֶׁבֵּין הַמִּזְבֵּחַ וְהַמִּשְׁכָּן, וְאֵינוֹ מַפְסִיק כְּלָל בֵּינְתַיִם, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵת מִזְבַּח הָעֹלָה שָׂם פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד (שמות מ'), – כְּלוֹמַר מִזְבֵּחַ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵין כִּיּוֹר לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד, הָא כֵיצַד? מָשׁוּךְ קִמְעָא כְּלַפֵּי הַדָּרוֹם; כָּךְ שְׁנוּיָה בִזְבָחִים:
כיור A LAVER — like a large pot with teats which discharged water by the way of their openings.
וכנו — Understand this as the Targum renders it: בסיסה ITS BASE, i. e. a stand specially made for the laver.
לרחצה TO LAVE WITHAL — This, of course, refers to the laver and not to the base.
ובין המזבח BETWEEN [THE APPOINTED TENT AND] THE ALTAR — the altar of burnt offering of which it is written, (Exodus 40:6) that is was to be set “before the entrance of the dwelling of the appointed tent”. The laver was drawn a little to the side and stood facing the open space which was between the altar and the Tabernacle, and it did not stand between them at all because it is stated (Exodus 40:29) “and he put the altar of burnt offering by the entrance of the dwelling of the appointed tent” which implies that the altar was in front of the entrance of the appointed tent, but that the laver was not in front of the entrance of the appointed tent. How was it arranged? It was drawn a little towards the south. Thus is it stated in Treatise Zevachim 59a.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 5 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לא תרומה שיחה ג מאותו ספר זבחים נט, סע"א
- לקוטי שיחות כרך טז ויקהל שיחה ג מאותו ספר זבחים נט, ב
- לקוטי שיחות כרך טז ויקהל שיחה ג מאותו ספר זבחים נט, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך יט ואתחנן שיחה ג מאותו ספר זבחים נט, א
- לקוטי שיחות כרך כט תבא שיחה ב מאותו ספר זבחים נט, א