197
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שאין בו כדי לקדש ארבעה כהנים ממנו, אין מקדשין בו".
ולכאורה: משה צריך היה לרחוץ מהכיור רק בימי המילואים, לפי הדעה13, שלאחר מכן לא שימש בכהונה. ואחר כך, שימש הכיור רק את אהרן ובניו. אם כך, מדוע צריך הכיור לדורות להכיל מים עבור ארבעה אנשים, גם כנגד משה, וכפי שמובא קושי זה במפרשי הגמרא שם?
ויש לומר, שההסבר לכך הוא14: ימי המילואים היוו הכנה לעבודת אהרן ובניו בכללותה מאוחר יותר. וכיון שגם הכיור מהווה הכנה לעבודה בכללותה, כדלעיל, צריכה מדתו להיות "כדי לקדש ארבעה כהנים", לא רק "כנגד אהרן ובניו", אשר קידשו מהכיור לאחר ימי המילואים, אלא גם "כנגד משה" – כל15 הכהנים בזמן חנוכת המשכן – כל אלו אשר קידשו ממנו בימי המילואים, זמן ההכנה.
מכך מובן, שלמרות שהכיור היווה רק הכנה לעבודה, בכל זאת היתה בו מעלה מיוחדת, מעל כלי המשכן האחרים, שמפני מעלה זו דוקא בו היה רמז למשה, הנעלה גם מאהרן. ויותר מכך: היה בו רמז למשה ביחד עם כל הכהנים שהיו אז.
ג. הניגודים גם ב"מראות הצובאות" שני ניגודים אלו בכיור –
שמצד אחד הוא מהווה הכנה בלבד, ומצד שני דוקא בו נרמז משה (וכל הכהנים) בגלוי, דבר שאיננו בכלי המשכן האחרים –
נרמזים גם ב"מראות הצובאות", שמהן נעשה הכיור:
מצד אחד, המראות הצובאות הן דבר נחות ביותר, עד שאפילו משה רבינו, למרות היותו "אוהב ישראל"16, מאס בהן "מפני שעשויים ליצר הרע", והן אינן מפורטות בין כל נדבות המשכן שבפרשת פקודי, ואינן נכללות ב"פקודי המשכן". ואף־על־פי־כן, דוקא על ה"מראות הצובאות" הללו אמר הקדוש־ברוך־הוא: "אלו חביבין עלי מן הכל"*.
ד. "דירה בתחתונים" דוקא על ידי המראות הצובאות
ההסבר לכך הוא:
כבר הוסבר פעמים רבות17, שהחידוש ב"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"* הוא בכך, שישראל יקחו
הערות
- 13. זבחים קב, א. וראה לעיל ע' 184 הערה 28.
- 14. וראה כמה תירוצים: ברש"י, שיטה מקובצת וכו'.
- 15. למ"ד דלא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי (זבחים קא, ב). וכדעת רש"י בפי' עה"ת (פנחס כה, יג).
- 16. מנחות סה, א.
- *. רש"י ויקהל לח, ח. וראה גם תנחומא פקודי ט.
- 17. ראה בארוכה לקו"ש ח"ג פ' תרומה. ובכ"מ.
- *. תרומה כה, ח.
רש"י על שמות ל״ח:ח׳ - הטקסט מספריא
במראת הצבאת. בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְיָדָן מַרְאוֹת שֶׁרוֹאוֹת בָּהֶן כְּשֶׁהֵן מִתְקַשְּׁטוֹת, וְאַף אוֹתָן לֹא עִכְּבוּ מִלְּהָבִיא לְנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, וְהָיָה מוֹאֵס מֹשֶׁה בָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁעֲשׂוּיִם לְיֵצֶר הָרָע, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה קַבֵּל, כִּי אֵלּוּ חֲבִיבִין עָלַי מִן הַכֹּל, שֶׁעַל יְדֵיהֶם הֶעֱמִידוּ הַנָּשִׁים צְבָאוֹת רַבּוֹת בְּמִצְרַיִם; כְּשֶׁהָיוּ בַעְלֵיהֶם יְגֵעִים בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, הָיוּ הוֹלְכוֹת וּמוֹלִיכוֹת לָהֶם מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, וּמַאֲכִילוֹת אוֹתָם וְנוֹטְלוֹת הַמַּרְאוֹת, וְכָל אַחַת רוֹאָה עַצְמָהּ עִם בַּעְלָהּ בַּמַּרְאָה, וּמְשַׁדַּלְתּוֹ בִדְבָרִים, לוֹמַר אֲנִי נָאָה מִמְּךָ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ מְבִיאוֹת לְבַעְלֵיהֶן לִידֵי תַאֲוָה וְנִזְקָקוֹת לָהֶם וּמִתְעַבְּרוֹת וְיוֹלְדוֹת שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ (שיר השירים ח'), וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַרְאֹת הַצּוֹבְאוֹת. וְנַעֲשָׂה הַכִּיּוֹר מֵהֶם, שֶׁהוּא לָשׂוּם שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ – לְהַשְׁקוֹת מִמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ לְמִי שֶׁקִּנֵּא לָהּ בַּעְלָהּ וְנִסְתְּרָה; וְתֵדַע לְךָ שֶׁהֵן מַרְאוֹת מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה שִׁבְעִים כִּכָּר וְגוֹ', וַיַּעַשׂ בָּהּ וְגוֹמֵר, וְכִיּוֹר וְכַנּוֹ לֹא הֻזְכְּרוּ שָׁם, לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא הָיָה נְחֹשֶׁת שֶׁל כִּיּוֹר מִנְּחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה, כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא, וְכֵן תִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס בְּמֶחְזְיָת נְשַׁיָא וְהוּא תַרְגּוּם שֶׁל מַרְאוֹת, מירוריי"ש בְּלַעַז. וְכֵן מָצִינוּ וְהַגִּלְיוֹנִים (ישעיה ג') – מְתַרְגְּמִינָן מֶחְזְיָתָא:
אשר צבאו. לְהָבִיא נִדְבָתָן:
במראת הצבאת OF THE MIRRORS OF THE WOMEN CROWDING — The Israelitish women possessed mirrors of copper into which they used to look when they adorned themselves. Even these did they not hesitate to bring as a contribution towards the Tabernacle. Now Moses was about to reject them since they were made to pander to their vanity, but the Holy One, blessed be He, said to him, “Accept them; these are dearer to Me than all the other contributions, because through them the women reared those huge hosts in Egypt!” For when their husbands were tired through the crushing labour they used to bring them food and drink and induced them to eat. Then they would take the mirrors, and each gazed at herself in her mirror together with her husband, saying endearingly to him, “See, I am handsomer than you!” Thus they awakened their husbands’ affection and subsequently became the mothers of many children, at it is said, (Song 8:5) “I awakened thy love under the apple-tree”, (referring to the fields where the men worked). This is what it refers to when it states, מראות הצבאת “the mirrors of the women who reared the hosts (צבאות)” (Midrash Tanchuma, Pekudei 9). And it was for this reason that the laver was made of them (the mirrors) — because it served the purpose of promoting peace between man and wife viz., by giving of its waters to be drunk by a woman whose husband had shown himself jealous of her and who nevertheless had associated with another (cf. Numbers ch. V) thus affording her an opportunity to prove her innocence (cf. Sotah 15b). You may know that the מראות mentioned in the text were really mirrors (and that the word does not mean visions, or appearance, etc.), for it is said, (v. 29) “And the copper of the wave-offering was seventy talents etc. … and therewith he made [the sockets etc.]” — the laver, however, and its base are not mentioned there amongst the articles made from that copper; hence you may learn that the copper of which the laver was made was not a part of the copper of the weave-offering, which is the only copper mentioned as having been contributed by the people. Thus did R. Tanchuma 2:11:9 explain the term מראת הצבאת. And so does Onkelos also render it: במחזית נשיא, and this first word is the Targum translation of מראות, in the sense of mireors in old French, for we find that for the word (Isaiah 3:23) “And the גליונים”, which are mirrors, we have in the Targum the same word מחזיתא.
אשר צבאו [THE WOMEN] WHO CAME IN CROWDS to bring their contribution.
מדרש תנחומא, פקודי ט׳ - הטקסט מספריא
אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן וְגוֹ', וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה (שמות לח, כט) וּנְחֹשֶׁת הַכַּלּוֹת, שֶׁכֵּן בִּלְשׁוֹן יָוָן קוֹרִין לַכַּלָה נִינְפֵי. אַתָּה מוֹצֵא, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ בְּמִצְרַיִם, גָּזַר עֲלֵיהֶם פַּרְעֹה שֶׁלֹּא יְהִיוּ יְשֵׁנִים בְּבָתֵּיהֶן, שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶן. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר חֲלַפְתָּא, מֶה הָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל עוֹשׂוֹת. יוֹרְדוֹת לִשְׁאֹב מַיִם מִן הַיְאוֹר, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מַזְמִין לָהֶם דָּגִים קְטַנִּים בְּתוֹךְ כַּדֵּיהֶן, וְהֵן מוֹכְרוֹת וּמְבַשְּׁלוֹת מֵהֵן וְלוֹקְחוֹת מֵהֶן יַיִן וְהוֹלְכוֹת לַשָּׂדֶה וּמַאֲכִילוֹת אֶת בַעְלֵיהֶן שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה (שמות א, יד). מִשֶּׁהָיוּ אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין, נוֹטְלוֹת הַמַּרְאוֹת וּמַבִּיטוֹת בָּהֶן עִם בַּעְלֵיהֶן, זֹאת אוֹמֶרֶת אֲנִי נָאָה מִמְּךָ, וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי נָאֶה מִמֵּךְ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הָיוּ מַרְגִּילִין עַצְמָן לִידֵי תַאֲוָה וּפָרִין וְרָבִין, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקְדָן לְאַלְתָּר.
רַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִין, יֵשׁ מֵהֶן יוֹלְדוֹת שְׁנַיִם בְּבַת אֶחָת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שִׁשָּׁה בְּכֶרֶס אֶחָד, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שְׁנֵים עָשָׂר בְּכֶרֶס אֶחָד, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שִׁשִּׁים רִבּוֹא. מִי שֶׁאוֹמֵר שְׁנַיִם, דּוֹרֵשׁ פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ (שמות א, ז). מִי שֶׁאוֹמֵר שִׁשָּׁה פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד הֲרֵי שִׁשָּׁה. מִי שֶׁאוֹמֵר שְׁנֵים עָשָׂר, פָּרוּ שְׁנַיִם, וַיִּשְׁרְצוּ שְׁנַיִם כוּ', הֲרֵי שְׁנֵים עָשָׂר. וּמִי שֶׁאוֹמֵר שִׁשִּׁים רִבּוֹא, שֶׁכָּתוּב בַּדָּגִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם (בראשית א, כ), וְכָאן כָּתוּב וַיִּשְׁרְצוּ. וְכָל הַמִּנְיָן הָאֵלּוּ, מִן הַמַּרְאוֹת,
וְכָתוּב בָּהֶן וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם (שמות א, ז). וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ (שמות א, יב). בִּזְכוּת אוֹתָן הַמַּרְאוֹת שֶׁהָיוּ מַרְאוֹת לְבַעְלֵיהֶן וּמַרְגִּילוֹת אוֹתָן לִידֵי תַאֲוָה מִתּוֹךְ הַפֶּרֶךְ, הֶעֱמִידוּ כָּל הַצְּבָאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות יב, מא). וְאוֹמֵר: הוֹצִיא ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם.
כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּשְׁכָּן, עָמְדוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וְנִתְנַדְּבוּ, מִי שֶׁהֵבִיא כֶסֶף וּמִי שֶׁהֵבִיא זָהָב אוֹ נְחֹשֶׁת וְאַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלּוּאִים, הֵבִיאוּ בִּזְרִיזוּת הַכֹּל. אָמְרוּ הַנָּשִׁים, מַה יֵּשׁ לָנוּ לִתֵּן בְּנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן. עָמְדוּ וְהֵבִיאוּ אֶת הַמַּרְאוֹת וְהָלְכוּ לָהֶן אֵצֶל מֹשֶׁה. כְּשֶׁרָאָה מֹשֶׁה אוֹתָן הַמַּרְאוֹת, זָעַף בָּהֶן. אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, טְלוּ מַקְלוֹת וְשַׁבְּרוּ שׁוֹקֵיהֶן שֶׁל אֵלּוּ. הַמַּרְאוֹת לְמָה הֵן צְרִיכִין. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה, עַל אֵלּוּ אַתָּה מְבַזֶּה. הַמַּרְאוֹת הָאֵלּוּ הֵן הֶעֱמִידוּ כָּל הַצְּבָאוֹת הַלָּלוּ בְּמִצְרָיִם. טֹל מֵהֶן וַעֲשֵׂה מֵהֶן כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ לַכֹּהֲנִים, שֶׁמִּמֶּנּוּ יִהְיוּ מִתְקַדְּשִׁין הַכֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ (שמות לח, ח), בְּאוֹתָן הַמַּרְאוֹת שֶׁהֶעֱמִידוּ אֶת כָּל הַצְּבָאוֹת הָאֵלֶּה. לְפִיכָךְ כְּתִיב: וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה שִׁבְעִים כִּכָּר, נְחֹשֶׁת הַכַּלּוֹת.
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה נִתְנַדַּבְתֶּם לַמִּשְׁכָּן, שֶׁהָיָה מִתְכַּפֵּר עֲלֵיכֶם. וְלֶעָתִיד לָבֹא אֲנִי אֲכַפֵּר עֲלֵיכֶם וְאֹהַב אֶתְכֶם נְדָבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה (הושע יד, ה). אָמְרוּ, אֵין לָנוּ לֹא מִשְׁכָּן לֹא מִקְדָּשׁ, תְּהֵא לְפָנֶיךָ תְּפִלַּת פִּינוּ כְּנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן. אָמַר דָּוִד, נִדְבוֹת פִּי רְצֵה נָא ה' (תהלים קיט, קח).
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- נט - שנת תש"ל - חלק שני ‹ שיחת מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט, ה'תש"ל לקו"ש ח"ו ע' 197
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 41 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך כא שמות שיחה א מאותו ספר זבחים קא, א · זבחים קב, א
- לקוטי שיחות כרך לב צו צו מאותו ספר זבחים קא, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך לב צו צו מאותו ספר זבחים קב, א
- לקוטי שיחות כרך לט הוספות - מכתבים ושיחות ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א להתלמידים שיחיו ערב יום הכפורים, לפני כל נדרי, ה'תש"נ מאותו ספר זבחים קב, א
- לקוטי שיחות כרך ד קרח שיחה א מאותו ספר זבחים קב, א
- לקוטי שיחות כרך ד פינחס שיחה א מאותו ספר זבחים קא, ב
- לקוטי שיחות כרך ו תצוה שיחה א מאותו ספר זבחים קב, א
- לקוטי שיחות כרך ח בלק שיחה ב מאותו ספר זבחים קא, ב
- לקוטי שיחות כרך ח בלק שיחה ב מאותו ספר זבחים קא, ב
- לקוטי שיחות כרך יז שמיני שיחה ג מאותו ספר זבחים קא, א
- לקוטי שיחות כרך יח חג השבועות שיחה ב מאותו ספר זבחים קב, א
- לקוטי שיחות כרך יח בלק שיחה ג מאותו ספר זבחים קב, א
- לקוטי שיחות כרך יח בלק שיחה ג מאותו ספר זבחים קב, א
- לקוטי שיחות כרך יח פנחס - י"ב-י"ג תמוז שיחה א מאותו ספר זבחים קא, ב
- לקוטי שיחות כרך יח פינחס שיחה ג מאותו ספר זבחים קא, ב
- לקוטי שיחות כרך יח פינחס שיחה ג מאותו ספר זבחים קא, ב
- לקוטי שיחות כרך יט שופטים שיחה א מאותו ספר זבחים קב, א
- לקוטי שיחות כרך כג פינחס שיחה ב מאותו ספר זבחים קב, א
- לקוטי שיחות כרך כה חיי שרה שיחה ג מאותו ספר זבחים קב, א
- לקוטי שיחות כרך כז שמיני שיחה ב מאותו ספר זבחים קא, ב
- לקוטי שיחות כרך כח קרח שיחה ב מאותו ספר זבחים קא, ב
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז ה'תשי"ג זבחים קב, א
- תורת מנחם תשט"ז שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות זבחים קב, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר ה'תשט"ז זבחים קא, ב ואילך
- תורת מנחם שיחת ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשח"י זבחים קא, ב
- תורת מנחם ר"ד* ז-ט** תשרי, ה'תשכ"ה זבחים קב, סע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז (נדחה), ה'תשכ"ה זבחים קא, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ו זבחים קא, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ קרח, ה' תמוז, ה'תשכ"ב זבחים קב, א
- תורת שמואל תר"ם ויאמר משה אל העם אל תיראו זבחים קב, א
- תורת שמואל תרמ"א הקבצו ושמעו זבחים קב, ב
- תורת חיים שמות ח"א פרשת וארא הוא אהרן ומשה זבחים קב, א
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק שלישי זבחים קב , ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת סג זבחים קב, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ וישלח, י"ד כסלו, ה'תשכ"ח זבחים קא, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ קרח, ג' תמוז, ה'תשכ"ח זבחים קב, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ט זבחים קא, א-ב
- תורת מנחם שיחת ל"ג בעומר, בעת ה"פּאַראַד", ה'תש"ל זבחים קא, א
- תורת מנחם שיחת יום א' פ' בחוקותי, ל"ג בעומר, ה'תש"ל זבחים קא, א
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשל"א זבחים קא, א