130
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
משפטים
א. "דיבר הכתוב בהווה"
בארבעה מקומות שונים בפרשתנו אומר רש"י את הכלל: "דיבר הכתוב בהווה"1. בפעם הראשונה הוא מציין כלל זה לגבי הפסוק "וכי יגח שור"2: "אחד שור, ואחד כל בהמה וחיה ועוף, אלא שדיבר הכתוב בהווה". לאחר מכן מביא רש"י כלל זה בשלושה פסוקים נוספים כדלהלן בסעיף ג'.
יש להבין: אף לפני הפסוק "וכי יגח שור", ובאותה3 פרשה, יש פסוקים שצריך להניח, לכאורה, שמובאת בהם הדוגמא המסויימת, מפני ש"דיבר הכתוב בהווה", ולא מפני שהדין המוזכר בפסוק זה הוא דווקא באופן המפורט.
למשל, בפסוק "וכי יכה איש את עבדו... בשבט..."4, מובן שהדין של "נקום ינקם, אך אם יום או יומיים יעמוד לא יוקם..."5 חל בפשטות6, גם כאשר מכים את העבד לאו דווקא בשבט, אלא במשהו אחר7, ובפסוק מופיעה המלה "בשבט", רק מפני ש"דיבר הכתוב בהווה".
כך אנו מוצאים בפסוק קודם יותר: "וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו..."8 – בודאי חשוב כאן רק הענין של "והכה איש את רעהו", וכל ההקדמה "וכי יריבון אנשים" כתובה רק משום ש"דיבר הכתוב בהווה".
אם כך, אין מובן: מדוע מעכב רש"י את פירושו "דיבר הכתוב בהווה" עד הפסוק "וכי יגח שור", ואינו אומר זאת מיד בפעם הראשונה, (ולפחות – בפרשה זו)?
כן יש להבין מדוע שונה רש"י אותו כלל ארבע פעמים במקומות סמוכים זה לזה, כפי שיפורט להלן?
הערות
- 1. וכ"ה בפרש"י ראה יג, ז. טו, יט. תצא כג, יא. כה, ד.
- 2. כא, כח.
- 3. ועד"ז בסדרות שלפני זה ולדוגמא ביתרו: יט, יג. בבשלח טז, כג. וכו'.
- 4. כא, כ.
- 5. שם, כ־כא.
- 6. ברמב"ם הל' רוצח פ"ב הי"ד: לכך נאמר בשבט, שלא נתנה תורה רשות להכותו אלא בשבט ומקל ורצועה וכיוצא בהן. וראה אוה"ח כאן. אבל: (א) בפרש"י לא נזכר זה כלל. (ב) גם לפ"ז צ"ל שהלשון "בשבט" הוא מחמת "דבר הכתוב בהוה", שהרי השלילה ד"הכאת רציחה" (שברמב"ם שם), הוא גם ב"מקל ורצועה וכיו"ב".
- 7. ואדרבה: אלולא הטעם "דבר הכתוב בהוה", הי' צ"ל נאמר (ע"ד הפשט) דוקא דוגמא אחרת, כי תיבת "שבט" כוללת גם שבט שאין בו כדי להמית (משא"כ "כלי ברזל" – ראה פרש"י מטות לה, טז), והדין שנאמר בכתוב הוא דוקא כשהכהו בדבר שיש בו כדי להמית (ראה רש"י עה"פ).
- 8. כא, יח.
משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש ב׳:י״ד - הטקסט מספריא
יראה לי [ב] שהמכה את עבדו בסכין וסייף או באבן ואגרוף וכיוצא בהן ואמדוהו למיתה ומת אינו בדין יום או יומים אלא אפילו מת לאחר שנה נהרג עליו. לכך נאמר בשבט שלא נתנה תורה רשות להכותו אלא בשבט ומקל ורצועה וכיוצא בהן ולא בהכאת רציחה.
רש"י על במדבר ל״ה:ט״ז - הטקסט מספריא
ואם בכלי ברזל הכהו. אֵין זֶה מְדַבֵּר בְּהוֹרֵג בְּשׁוֹגֵג הַסָּמוּךְ לוֹ, אֶלָּא בְּהוֹרֵג בְּמֵזִיד, וּבָא לְלַמֵּד שֶׁהַהוֹרֵג בְּכָל דָּבָר צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בוֹ שִׁעוּר כְּדֵי לְהָמִית, שֶׁנֶּאֱמַר בְּכֻלָּם "אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ", דִּמְתַּרְגְּמִינַן "דְּהִיא כְמִסַּת דִּימוּת בֵּיהּ", חוּץ מִן הַבַּרְזֶל, שֶׁגָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה שֶׁהַבַּרְזֶל מֵמִית בְּכָל שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ מַחַט, לְפִיכָךְ לֹא נָתְנָה בוֹ תּוֹרָה שִׁעוּר לִכְתֹּב בּוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ; וְאִם תֹּאמַר בְּהוֹרֵג בְּשׁוֹגֵג הַכָּתוּב מְדַבֵּר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר לְמַטָּה אוֹ בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות וְגוֹ', לִמֵּד עַל הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה שֶׁבְּהוֹרֵג בְּמֵזִיד הַכָּתוּב מְדַבֵּר:
ואם בכלי ברזל הכהו BUT IF HE SMOTE HIM WITH AN INSTRUMENT OF IRON — This is not speaking of one who kills inadvertently, who is mentioned near this (in the preceding verse), but of one who kills intentionally; and its purpose is to teach us that with whatever instrument one kills, it is necessary that it must have a size sufficient to cause death, because in the case of all of them (vv. 17, 18) it is said, אשר ימות “[an instrument] by which one may die”, the Hebrew of which we translate in the Targum by, “[an instrument] which is of such a size that one may die through it” — in the case of all, except in that of iron, because it is manifest and known to the Holy One, blessed be He, that iron kills whatever size it may be (however small it is), even a needle. Therefore the Torah does not assign a size to it by writing ,אשר ימות בה (Sifrei Bamidbar 160:3; Sanhedrin 76b). And if you say that Scripture is speaking of one who kills inadvertently, — but surely it says lower down, (v. 23) “Or with any stone, even though one may die by it, (even though it is large enough to kill him) seeing him not”, which certainly is by inadvertence. This proves as regards the cases mentioned before it, that Scripture is speaking of one who kills intentionally.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.