ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ו בשלח שיחה ב

97

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ד. החידוש: "וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם"

לאחר שאומר רש"י "נשבע הקדוש־ברוך־הוא שאין שמו שלם... כולו", כדי להסביר את הטעם של "כס" ו"י־ה", הוא מחדש ענין נוסף²¹: "וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאמר²² האויב תמו חרבות לנצח, זהו עמלק, שכתוב בו²³ ועברתו שמרה נצח, וערים נטשת²⁴ אבד זכרם המה, מהו אומר אחריו? וה' לעולם ישב – הרי השם שלם, כונן למשפט כסאו – הרי כסאו שלם".

יש להבין:

א) הקושי "ומהו כס..." כבר מתורץ על ידי "שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה..." – ומדוע צריך רש"י להוסיף "וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם"?

ב) הגורם היחיד לכך ש"אין שמו שלם ואין כסאו שלם" הוא רק "שמו של עמלק", ואף זאת לא מפני ש"שמו של עמלק" כשלעצמו יכול לגרוע ח"ו בשמו ובכסאו של הקדוש־ברוך־הוא, אלא מפני ש"נשבע הקדוש־ברוך־הוא", ולכן מובן מאליו בפשטות, שכאשר יימחה שמו של עמלק, יהיה "השם שלם" ו"כסאו שלם". ומהו אפוא חידושו של רש"י בתוספת "וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם", והחידוש הוא, כנראה, כה גדול, עד שיש צורך בהוכחה לכך – "שנאמר..."²⁵?

הערות

21. כי "נשבע הקב"ה" קאי על "שאין שמו שלם כו' עד שימחה כו'", אבל "וכשימחה שמו יהי' השם שלם כו'" – הוא ענין בפ"ע. ובזה יומתק מה שבתחלת הענין כותב רש"י "שמו" ו"כסאו" (בוא"ו) – כי בא בהמשך ל"נשבע הקב"ה", משא"כ אח"כ כותב "השם שלם והכסא שלם" (ולא "שמו" ו"כסאו")*. ומה שבסיום דבריו כותב "הרי כסאו** שלם" – כי קאי אלשון הכתוב שבתהלים שם.
22. תהלים ט, ז.
23. עמוס א, יא.
24. המשך הכתוב בתהלים שם.
25. לכאורה הי' אפשר לתרץ קושיות הנ"ל: הוכחתו של רש"י "שנאמר כו'" הוא על מ"ש – בתחלה – "שאין שמו שלם כו' עד שימחה כו'". וההוכחה היא, דמזה שנאמר "והוי' גו' כסאו" [שם שלם וכסא שלם] לאחרי "אבד זכרם", מובן שמקודם לזה אין שמו וכסאו שלמים. ומכיון שבהפסוק שם: אבד זכרם גו' (ואז) והוי' גו' כסאו גו' (שלמים), ע"כ מוסיף (כעין מאמר המוסגר מבלי כל חידוש בזה) "וכשימחה שמו יהי' השם שלם והכסא שלם". אבל – דוחק גדול לפרש כן. כי באם בהתיבות "וכשימחה שמו כו'" אין שום חידוש על מ"ש לפנ"ז, וה"ה אותו התוכן אלא שבא בסגנון אחר – חיובי, הרי (א) גם כשלא הי' מוסיף "וכשימחה שמו כו'" הייתה מובנת ראייתו, מכיון שהוא אותו התוכן והשינוי הוא רק בסגנון. (ב) לא הוצרך לראי' ממה שנאמר בס' תהלים מכיון שזה מובן מהפסוק שבפרשתנו [ובפרט שמפרשתנו מוכרח ענין זה יותר מבתהלים: כאן, קשה הלשון "כס י־ה" (כנ"ל סעיף ג'), ולכן מוכרח לפרש שמורה לענין "שאין שמו שלם כו'", משא"כ בתהלים אין הוכחה (גמורה), דהרי "כסא שלם" נאמר בכל התורה, וגם "שם שלם" – ברובו הגדול, ומהו ההכרח לפרש שם שזה בא על ידי "אבד זכרם". ובפרט שבפשטות – עיקר ההדגשה (בתהלים) הוא (לא התיבות "והוי'" ו"כסאו", כי אם) ש"והוי' לעולם ישב" וכן בסוף הפ' – ש"כונן למשפט כסאו"] ומזה שרש"י הוזקק להביא הוכחה מתהלים בה בשעה שההוכחה שמפרשתנו היא חזקה יותר – מובן שב"וכשימחה שמו כו'" מחדש רש"י אמ"ש לפנ"ז, ולחידוש זה מביא הוכחה מתהלים. והדרא קושיין לדוכתי'.
. גם יש לומר, שמכיון שלפנ"ז כותב "וכשימחה שמו" וקאי על שמו של עמלק, מוכרח לכתוב "השם" ולא "שמו". ופשוט.
. כ"ה בכמה דפוסים. אבל בדפוס הראשון – הכסא.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.