429
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
הם בהתכללות זי, הרי מהראוי והנכון שגם יושבי אהל שלע"ע הם עשו זאת בהוספה בלימוד התורה בלבד, יצרפו לזה גם את ענין הצדקה (ובפרט שזה נוגע גם ללימוד התורה, כמאמרז"ל יי כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו) וכן גם לאידך גיסא, בעלי העסקים שלע"ע עשו זאת בנתינת הצדקה בלבד, יצרפו לזה גם הוספה בלימוד התורה.
ומאחר והברכות (וכן גם ההוספה בתורה ובנתינת הצדקה) באו מציבור 3
(אבות
ב"ה, טו"ב כסלו, ה'תשכ"ט ברוקלין 2.1
שלום וברכה!
ובתור ציבור * (לא בתור יחידים 'י בפני עצמם) הרי יש בזה ענין של המתפלל עם הצבור, ובשעה שכל אחד מהמברכים יצרף לזה גם תורה וגמ"חי יהי' בזה כל השלשה דברים, ואמרו חז'"ל כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומת" פלל עם הציבור, גורמים ע"י כך את ה,פדאני לי ולבני מבין אומות העוד לם"::, בגאולה האמיתית והשלימה עיי משיח צדקנו בקרוב ממש.
וראה לקו"ש חי'"יח ע' 104 ואילך. הגש"פ עם ביאורים כו' (הוצאת תשמי+ ושלאח"ז) ע' תרצו.
, ות"ח על הברכות -- בקשר לתקופת הארבעים שנה. ובלשון חז"ל : מלתך כבר אמורה, פירוש כו' שברכתך כתובה, מואברכה
(הקב"ה) מברכיך.
ובלשון חז"ל : ירושלמי הובא בתוד"ה ואברכה (חולין מט, א). ועיין ר"ה אריב"ל כל כהן שמברך (תרכ"ט) על השינוי מירושי שלפנינו (ברכות ספ"ת) >
הערות
- 1. דו) עיין אגה"ק סי"ג.
- 8. ) יבמות קט, ב (האומר אין לו) ובלקו"ת ויקרא ה, א (והביאור -- ראה סה"מ תש"ח ע' 266 בהערה) מסים : אלא תורה וגמ*ח. וייל מקורו מע"ז יז, ב. וראה ג"כ יבמות קה, א,
- 9. שזכות אבותם מסייעתן פ"ב, מ"ב)
- 4. ש"פ וישלח, תשכ"ט
- 0. וכנוסח הרגיל ,הנני מצטרף לה" מברכים" וכיו*ב. להעיר ממחז"ל אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין (ברכות ח, רע"א ובשו*ע שם)4
- 1. וע"ד קרבן פסח שבל הציבור מביאו (ולכן נקרא בירוש' פסחים רפ"ו קרבן ציבור) אבל - בתור חבורות מנויות כאו"א בפ"ע, שלכן גדרו ,אתי בכנופיא' אבל אינו קרבן ציבור (יומא נא, א) וראה תו"ש בא (יב/ ד).
- 2. ברכות (שם), עה"פ פדה בשלום נפשי.
יומא נ״א א - הטקסט מספריא
בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר, דְּחָלִין עַל בַּעַל מוּם קָבוּעַ, וְאֵין יוֹצְאִין לְחוּלִּין לִיגָּזֵז וְלֵיעָבֵד. אֶלָּא שֵׁם זֶבַח לָא קָתָנֵי.
וּמַאי שְׁנָא? תְּמוּרָה — שֵׁם תְּמוּרָה אַחַת הִיא. זֶבַח — אִיכָּא בְּכוֹר וְאִיכָּא מַעֲשֵׂר.
וּלְרַב שֵׁשֶׁת, אַדְּמוֹקֵים לַהּ בְּאֵילוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, לוֹקְמַהּ בְּפֶסַח, דְּדוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת וְאֶת הַטּוּמְאָה וְעוֹשֶׂה תְּמוּרָה, דְּקׇרְבַּן יָחִיד הוּא? קָסָבַר: אֵין שׁוֹחֲטִין הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד.
וְנוֹקְמֵיהּ בְּפֶסַח שֵׁנִי! מִי דָּחֵי טוּמְאָה?
אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרָבָא: וְתַנָּא, מַאי שְׁנָא פֶּסַח דְּקָרֵי לֵיהּ קׇרְבַּן יָחִיד, וּמַאי שְׁנָא חֲגִיגָה דְּקָרֵי לַהּ קׇרְבַּן צִיבּוּר? אִי מִשּׁוּם דְּאָתֵי בְּכִנּוּפְיָא — פֶּסַח נָמֵי אָתֵי בְּכִנּוּפְיָא? אִיכָּא פֶּסַח שֵׁנִי דְּלָא אָתֵי בְּכִנּוּפְיָא.
אֲמַר לֵיהּ: אִם כֵּן יְהֵא דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת וְאֶת הַטּוּמְאָה! אֲמַר לֵיהּ: אִין, כְּמַאן דְּאָמַר דָּחֵי, דְּתַנְיָא: פֶּסַח שֵׁנִי דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, וְאֵינוֹ דּוֹחֶה אֶת הַטּוּמְאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף דּוֹחֶה אֶת הַטּוּמְאָה. מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא — אָמַר לָךְ: מִפְּנֵי טוּמְאָה דְּחִיתוֹ וְיֵעָשֶׂה בְּטוּמְאָה?!
וְרַבִּי יְהוּדָה אָמַר לָךְ, אָמַר קְרָא: ״כְּכׇל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ״, וַאֲפִילּוּ בְּטוּמְאָה. הַתּוֹרָה הֶחְזִירָה עָלָיו לַעֲשׂוֹתוֹ בְּטׇהֳרָה, לֹא זָכָה — יַעֲשֶׂנּוּ בְּטוּמְאָה.
e.g., a firstborn or an animal tithe, the sanctity of which takes effect even on a permanently blemished animal, and this offering cannot vacate its sanctified status and assume non-sacred status for its wool to be sheared and to be worked. Rather, you must say that the baraita is not teaching a general category of sacrifices, but when it states: Offering, it is referring to a particular one.
The Gemara asks: And what is different about the two statements, i.e., why does the tanna deal with a specific case in one area, but a general category in the other? The Gemara explains: Substitution is one category, as there is no difference between one case of substitution and another. By contrast, with regard to sacrifices, there is a firstborn and there is the animal tithe, whose halakhot differ from other offerings, and therefore one cannot establish a single general principle. Consequently, the tanna certainly is referring to a specific offering.
The Gemara continues the previous discussion: And according to the opinion of Rav Sheshet, who explains that the offering in question is not the bull of the High Priest but his ram, rather than establishing and interpreting this baraita as referring to the ram of Aaron, let him establish that it deals with the Paschal offering, which overrides Shabbat and ritual impurity and one can perform substitution for it, as according to all opinions, it is the offering of an individual. The Gemara answers: Rav Sheshet maintains that one may not slaughter the Paschal lamb on behalf of an individual, but only for a group. This means that it is not an offering of an individual but, at the very least, that of partners. For this reason, one cannot perform substitution for a Paschal lamb.
The Gemara asks: And let Rav Sheshet establish the baraita as referring to the second Pesaḥ, which is slaughtered by an individual. The Gemara answers: Does the second Pesaḥ override ritual impurity? Since this offering does not override ritual impurity, it cannot be the offering referred to in the baraita.
§ Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rava: And according to the tanna of the aforementioned baraita, concerning the dispute between Rabbi Meir and Rabbi Ya’akov, what is different with regard to the Paschal offering, that he calls it the offering of an individual? And what is different with regard to the Festival peace-offering, which is eaten with the Paschal offering, that he calls it a communal offering? If this distinction is because the Festival peace-offering is brought by a multitude, i.e., the entire nation brings it, the Paschal offering is also brought by a multitude, not as an individual offering. Rava replied: There is the second Pesaḥ, which is not brought by a multitude, and therefore the tanna does not call the Paschal offering a communal offering.
He said to him: If so, that the second Pesaḥ is a communal offering, it should override Shabbat and ritual impurity. He said to him: Yes, as the opinion of this tanna is in accordance with the one who said that the second Pesaḥ overrides ritual impurity. As it was taught in a baraita: The second Pesaḥ overrides Shabbat, but it does not override ritual impurity. Rabbi Yehuda says: It even overrides ritual impurity. The Gemara asks: What is the reason of the first tanna? The first tanna could have said to you that one brings a second Pesaḥ solely because ritual impurity overrode his obligation to sacrifice the first Pesaḥ, i.e., he did not sacrifice the first Pesaḥ because he was impure at that time. And should he now perform the second Pesaḥ in a state of ritual impurity?
And Rabbi Yehuda could have said to you that, with regard to the second Pesaḥ, the verse states: “According to all the statute of the Paschal offering they shall keep it” (Numbers 9:12), which indicates that it should even be brought in a state of ritual impurity, unlike the first Pesaḥ. As for the claim of the first tanna, that the whole reason for the second Pesaḥ is due to ritual impurity, Rabbi Yehuda could respond: The Torah sought an opportunity for one who was impure at the time of the first Pesaḥ to perform it in a state of ritual purity; if he did not merit to perform it in purity, he should nevertheless perform it even in a state of ritual impurity.
מצוטט בעמוד אחד
אגרות קודש 1
- כרך כו ‹ ט'תריב לקו"ש ח"ה ע' 429
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ל תולדות שיחה ג מאותו ספר יומא נא, ב ואילך
- לקוטי שיחות כרך לו תרומה שיחה ג מאותו ספר יומא נא, ב
- לקוטי שיחות כרך לו תרומה שיחה ג מאותו ספר יומא נא, ב
- לקוטי שיחות כרך לו תרומה שיחה ג מאותו ספר שם נא, ב
- לקוטי שיחות כרך לו תרומה שיחה ג מאותו ספר יומא נא, ב
- לקוטי שיחות כרך יב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה טז מאותו ספר יומא נא, א
- לקוטי שיחות כרך יז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ז מאותו ספר יומא נא, א
- לקוטי שיחות כרך יח בהעלותך שיחה ב מאותו ספר יומא נא, א
- לקוטי שיחות כרך כב בהר שיחה א מאותו ספר יומא נא, ב
- לקוטי שיחות כרך כג קרח שיחה ג מאותו ספר יומא נא, ב
- לקוטי שיחות כרך כד אלול שיחה א מאותו ספר יומא נא, א
- לקוטי שיחות כרך כו תרומה שיחה ג מאותו ספר יומא נא, ב ואילך
- תורת מנחם שיחת י"ג תמוז, ה'תשי"א יומא נא, ריש ע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול ה'תשי"ג יומא נא, א
- תורת מנחם תשכ"ה "הדרן" על מסכת מכות יומא נא, ב
- מאמרים מלוקטים חלק ג מוצאי ש"פ משפטים, מבה"ח אדר ראשון - בחדרו - ה'תשל"ח יומא נא, ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ח יומא נא, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ וישלח, ט"ז כסלו, ה'תשכ"ט יומא נא, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ט יומא נא, ריש ע"ב