ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ה ויגש שיחה א

238

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

זוהי המעלה ב"עבד" לעומת "בן"⁶² (שהכינוי "בנים" ניתן לבני ישראל אף לפני יציאת מצרים⁶³, ואילו הכינוי "עבדים" נתחדש רק ביציאת מצרים⁶⁴), שכאשר יהודי מקיים את רצון ה' מפני אהבתו, כבן הממלא את רצון אביו מפני אהבתו הרבה אליו, הרי מעורבת כאן גם הרגשת מציאותו העצמית. לעומת זאת, כאשר הוא עובד את ה' מפני קבלת עול, כעבד המשרת את אדונו – אז אין מעורבת בעבודתו הרגשת מציאותו העצמית, שהרי הוא נחשב "כספו של האדון". כאן מורגשת מציאות האדון בלבד, מלך מלכי המלכים הקדוש־ברוך־הוא.

ועצם התבטלותו על ידי קבלת עול, הוא מתעלה ומתאחד עם המלך, כדברי רש"י⁶⁵: "עבד מלך – מלך" – שהוא נעשה לבעל הבית, למלך על העולם כולו, שבאמצעותו מתגלית בכל מקום מלכותו של הקדוש־ברוך־הוא, עד אשר "ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה"⁶⁶.

הערות

62. ראה תניא פמ"א. ובארוכה – ד"ה ומקנה רב תרס"ו ובהמאמרים שלאחריו.
63. כמ"ש (שמות ד, כב) בני בכורי ישראל. (וראה לקו"ש ח"ט ע' 41 ובהערות לשם. חי"א ע' 2 ואילך).
64. וכמ"ש בבהר שם (הטעם על "עבדי הם") "אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים". ועפי"ז יומתק מה שהוראה זו רמז הכתוב ב"ובני שמעון גו' ושאול בן הכנענית" ששלשתם נמנו ב"הבאים מצרימה", ושמעון הוא האומר הנה בעל החלומות גו' (רש"י מקץ מב, כד) – אמירה שנסתיימה בירידה למצרים – כי הירידה למצרים שעל ידה דוקא הי' אפשר להיות "אשר הוצאתי גו'" (ובפרט לפי מ"ש הראב"ע שם כה, מב: וטעם כי עבדי הם כי אני קניתים מבית עבדים – אף שעבדות בנ"י שם הי' רק בנוגע למסים וכו' כנ"ל), היתה התחלת ההכנה ל"עבדי הם". (משיחת ש"פ מקץ וש"פ וארא תשכ"ח)
65. לך טו, יח. דברים א, ז.
66. נוסח התפלה דר"ה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.