237

ח. "כנענית" – ללא מציאות עצמאית

לפי כל האמור לעיל יובן כיצד מותר היה לשמעון לשאת את דינה:

על "וישב ממנו שבי"⁵⁶ אומר רש"י: "אינה אלא שפחה אחת". לכאורה, מנין מסיק רש"י שהשבויה היתה שפחה ולא סתם אשה שנשבתה? אלא, כל אשה שהיא, ללא הבדל, הרי בנפילתה בשבי, היא הופכת להיות שפחה.

מכך מובן לגבי דינה: על ידי "ויקח אותה"⁵⁷, על ידי ששכם בן נשיא הארץ, והוא נכבד מכל בית אביו⁵⁸, לקחה בכוח, למרות שלא אילץ אותה לעבוד כשפחה, אלא כיון שהשפיל אותה כל כך עד אשר "נבעלה לכנעני", דבר הפוגע יותר מעבדות – היא איבדה את מציאותה העצמאית. היא הפכה להיות חלק מרכושו של שכם, ונקראה "כנענית"⁵⁹, ולכן לא נחשבה כאחות לאף אחד, ואף לא לשמעון.

ולכן אומרת התורה "בן הכנענית" – לא כדי לספר בגנותה ח"ו, אלא, להיפך, כדי להסביר כיצד היתה מותרת לשמעון.

ט. למרות השחרור נשארה "כנענית"

אך עדיין אפשר לשאול: הרי כשנולדה היתה דינה בת חורין, ולפני "ויקח אותה" היא היתה חלק ממשפחתה, ולאחר שחרורה משעבודה לשכם ייתכן שהיא חוזרת למעמדה הקודם – אחותו של שמעון?

כדי להבהיר זאת מוסיף רש"י: "כשהרגו את שכם, לא היתה דינה רוצה לצאת, עד שנשבע לה שמעון שישאנה" – כיון שדינה עצמה התנתה את יציאתה משכם על מנת שישאנה, ואם לאו – אין היא יוצאת, מובן, ששחרורה נעשה באופן שנשארה "כנענית" ומותרת להנשא לשמעון.

י. התבטלות מרוממת

מכל ענין בתורה אפשר וצריך ללמוד הוראה בעבודת ה', ובמיוחד כאשר בפירוש רש"י יש גם "יינה של תורה"⁶⁰, ומובן שאף מענין זה – שהעבד קנוי לרבו לא רק בקשר לרכושו, אלא אף לגבי עצם מציאותו – יש הוראה עד כמה יהודי, שעליו נאמר "עבדי הם" ו"כי לי בני ישראל עבדים"⁶¹, צריך להיות משועבד לקדוש־ברוך־הוא.