228
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
ויגש
א. "הכנענית" – כינוי לדינה
על הפסוק "ובני שמעון..."1, אומר רש"י: "בן הכנענית – בן דינה שנבעלה לכנעני", שמשמעות המלה "הכנענית" כאן איננה כפשוטה, אלא כוונת הפסוק היא לדינה, הנקראת "כנענית" משום ש"נבעלה לכנעני"2, ולאחר מכן מוסיף רש"י ואומר: "כשהרגו את שכם לא היתה דינה רוצה לצאת, עד שנשבע לה שמעון שישאנה".
בכך אין מובן:
א) מדוע מצטט רש"י מן הפסוק גם את המלה "בן הכנענית", וכן בפירושו הוא אומר לאחר מכן "בן דינה וכו'" – כאשר פירושו אינו קשור כלל, לכאורה, למלה "בן", אלא רק למלה "הכנענית"?
ב) מנין לומד רש"י בפירוש זה, שבמלה "הכנענית" אין הכוונה כאן לכנענית ממש, אלא רק ל"נבעלה לכנעני"3? ג) מדוע חשוב להזכיר בענין של
הערות
- 1. פרשתנו מו, יו"ד.
- 2. ואף שבשכם נאמר (וישלח לד, ב) "שכם בן חמור החוי" – הרי כל ז' האומות נקראים כנענים (רש"י בא יג, ה). וראה גם לעיל נח יו"ד, טו ואילך.
- 3. בגו"א כאן (וכ"ה ברא"ם): "שאין לומר כנענית ממש, אפשר כי אברהם צוה שלא יקח בנו מבנות הכנעניים ויעקב מניח את שמעון ליקח כנענית, אלא בן דינה" (וראה להלן שיחה ב' לפ' ויחי ע' 261 ואילך, שזהו גם אחת ההוכחות של רש"י (וישב לז, לה) לפרש (בפירושו הראשון – העיקרי) כדעת ר"י ש"אחיות תאומות נולדו כו' ונשאום", ו(שם לח, ב) "כנעני – תגרא", כמבואר שם הערה 5, 34 – אבל ראה שם בשוה"ג להערה 34), – אבל אינו מובן, שהרי הי' אפשר לפרש כאן "כנענית – תגרית" (וכמו שהקשה הרא"ם כאן. ומ"ש הרא"ם שההוכחה הוא ממ"ש "ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו" (כבב"ר פ"פ, יא) – (א) אינו נזכר כלל בפירש"י. (ב) באם דיוק רש"י הוא מ"ויקחו", הוצרך לפרש זה שם – בפ' וישלח). גם אין לומר שמה שמפרש רש"י "בן דינה כו'" הוא לפי פירושו השני שבפ' וישב (לז, לה) "כנעניות היו"*, שלפי"ז קשה: מכיון שכולן היו בני כנעניות למה כתיב גבי שאול כנענית יותר מבכולן (ראה בגו"א וש"ח כאן. וראה גם רא"ם ויחי נ, יג) – ואדרבא – זהו היפך דרך הפשט לפרש שבכל אלה שהיו בני כנעניות – לא הוזכר זה, ודוקא שאול שהי' בן בתו של יעקב מכנהו "בן הכנענית" מפני שדינה נאנסה ע"י כנעני! ונוסף לזה: ממ"ש רש"י (ויחי נ, יג) שיעקב צוה "אל ישא אחד מבניכם כו' שהם מבנות כנען" [והוציא את כל השבטים (לבד מנשה ואפרים), וכמפורש ברש"י שם "וקבע להם מקום ג' למזרח וכן לד' רוחות"], מוכח שגם שאול הי' בן כנענית. ודוחק לומר, שמכיון שהוציא את שאר בני השבטים, הוציא משו"ז את כל בני בניו – גם את שאול (ושלה) [ושאני מנשה ואפרים ש"לי הם – בחשבון שאר בני" (ויחי מח, ה ופרש"י שם)], כי (א) באם שאול (ושלה) לא היו מבנות כנען והיו ראויים לישא את ארונו – למה יוציאם (ואין סברא לומר שזהו בכדי שיהיו ג' לכל רוח), (ב) מפשטות לשון רש"י "ולא אחד מבניכם שהם מבנות כנען" משמע שהטעם על כל "אחד מבניכם" הוא "שהם מבנות כנען". ומזה מובן שגם פרש"י "כנעני – תגרא" (וישב לח, ב) הוא רק אליבא דר"י, ודלא כמ"ש בגו"א שם (או שהוא גם אליבא דר"נ, אלא שמ"מ הי' גם כנעני ממש – כדלהלן בשיחה הנ"ל בשוה"ג הנ"ל).
- . וכמו שמצינו שלאחרי שרש"י מביא כמה פירושים באיזה ענין, מפרש הוא לפעמים אח"כ לפי פירוש אחד בלבד (ראה לקו"ש ח"ט ע' 3 הערה 18) – מפני שלשאר הפירושים אין הכתוב זקוק לביאור כי מובן הוא מעצמו וכיו"ב. וגם בענין זה עצמו – הפירוש "כנעני – תגרא" (וישב לח, ב) הוא רק אליבא דר"י, והפי' "שהם מבנות כנען" (ויחי נ, יג) הוא רק אליבא דר"נ (וכמבואר בארוכה להלן בשיחה ב' לפ' ויחי).
רש"י על בראשית ל״ז:ל״ה - הטקסט מספריא
וכל בנתיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲחָיוֹת תְּאוֹמוֹת נוֹלְדוּ עִם כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט וּנְשָׂאוּם, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כְּנַעֲנִיּוֹת הָיוּ, אֶלָּא מַהוּ וְכָל בְּנֹתָיו? – כַּלּוֹתָיו, שֶׁאֵין אָדָם נִמְנָע מִלִּקְרֹא לַחֲתָנוֹ בְּנוֹ וּלְכַלָּתוֹ בִתּוֹ:
וימאן להתנחם. אֵין אָדָם מְקַבֵּל תַּנְחוּמִין עַל הַחַי וְסָבוּר שֶׁמֵּת, שֶׁעַל הַמֵּת נִגְזְרָה גְזֵרָה שֶׁיִּשְׁתַּכַּח מִן הַלֵּב וְלֹא עַל הַחַי (בראשית רבה):
ארד אל בני. כְּמוֹ עַל בְּנִי, וְהַרְבֵּה אֶל מְשַׁמְּשִׁין בִּלְשׁוֹן עַל, אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים (שמואל ב כ"א), אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאֶל מוֹת חָמִיהָ וְאִישָׁהּ (שמואל א ד'):
אבל שאלה. כִּפְשׁוּטוֹ לְשׁוֹן קֶבֶר הוּא – בְּאֶבְלִי אֶקָּבֵר, וְלֹא אֶתְנַחֵם כָּל יָמַי. וּמִדְרָשׁוֹ, גֵּיהִנֹּם; סִימָן זֶה הָיָה מָסוּר בְּיָדִי מִפִּי הַגְּבוּרָה, אִם לֹא יָמוּת אֶחָד מִבָּנַי בְּחַיַּי, מֻבְטָח אֲנִי שֶׁאֵינִי רוֹאֶה גֵיהִנֹּם:
ויבך אתו אביו. יִצְחָק, בּוֹכֶה הָיָה מִפְּנֵי צָרָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אֲבָל לֹא הָיָה מִתְאַבֵּל, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא חַי:
וכל בנתיו AND ALL HIS DAUGHTERS — R Judah said: a twin-sister was born with each of Jacob’s sons and they each took a step-sister to wife (It was these daughters who comforted Jacob) R. Nehemiah said: their wives were Canaanite women and not their step-sisters; what is meant then “by all his daughters”? His daughters-in-law, for a person does not hesitate to call his son-in-law his son and his daughter-in-law his daughter (Genesis Rabbah 84:21).
וימאן להתנחם BUT HE REFUSED TO COMFORT HIMSELF — A person does not accept consolation for one living whom he believes to be dead, for with regard to the dead it is decreed that he be forgotten from the heart, but it is not so decreed with regard to the living (Genesis Rabbah 84:20).
ארד אל בני I WILL GO DOWN TO MY SON — This has the same meaning as על בני, on account of my son. There are many examples where אל is used in the sense of על: (2 Samuel 4:21) “(אל) because of Saul (ואל) and because of his bloody house”; (1 Samuel 4:21) “(אל) because the ark of God was taken (ואל) and because of the death of her father-in-law and her husband”.
אבל שאלה MOURNING INTO THE GRAVE — According to the literal meaning שאל means “the grave” — whilst I am still in a state of mourning I shall be interred (i.e. even to the day of my burial I shall mourn) and I shall not be comforted all my life. The Midrash explains it to refer to Gehinnom. “This omen has been given me by God: if none of my sons die during my lifetime I may be assured that I shall not see Gehinnom” (Midrash Tanchuma, Vayigash 9).
ויגש). ויבך אתו אביו THUS HIS FATHER WEPT FOR HIM — His father refers to Isaac: he wept for Jacob’s trouble, but he did not mourn for he knew that he (Joseph) was alive (Genesis Rabbah 84:21).
בראשית רבה פ׳:י״א - הטקסט מספריא
וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה (בראשית לד, כו), רַבִּי יוּדָן אָמַר גּוֹרְרִין בָּהּ וְיוֹצְאִין. אָמַר רַב הוּנָא הַנִּבְעֶלֶת לְעָרֵל קָשֶׁה לִפְרשׁ. אָמַר רַב הוּנָא אָמְרָה וַאֲנִי אָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי, עַד שֶׁנִּשְׁבַּע לָהּ שִׁמְעוֹן שֶׁהוּא נוֹטְלָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מו, י): וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית, בֶּן דִּינָה שֶׁנִּבְעֲלָה לַכְּנַעֲנִי. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר שֶׁעָשָׂה כְּמַעֲשֵׂה כְּנַעֲנִים. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר שֶׁנִּבְעֲלָה מֵחִוִּי שֶׁהוּא בִּכְלַל כְּנַעֲנִים. וְרַבָּנָן אָמְרִין נְטָלָהּ שִׁמְעוֹן וּקְבָרָהּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.
מצוטט ב־2 עמודים
תורת מנחם 2
- נא - שנת תשכ"ח - חלק ראשון ‹ שיחת ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ח לקו"ש ח"ה ע' 228
- נג - שנת תשכ"ח - חלק שלישי ‹ שיחת ש"פ ואתחנן, שבת נחמו, ט"ז מנחם-אב, ה'תשכ"ח לקו"ש ח"ה ע' 228
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

