157
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
חייבים "לעשות צדקה ומשפט". ובמיוחד במצות הצדקה, חייבים הן "בן נח", והן "בת נח". כדברי הגמרא53 "בניו, לדין; ביתו, לצדקה".
בכך מיישבים הראשונים54 מדוע נענשו אנשי סדום על אשר "יד עני ואביון לא החזיקה", כי כל בני נח היו חייבים בצדקה. אך מצות הצדקה אינה נמנית בשבע מצוות בני נח, משום שמצוות אלו כוללות ציוויים מסוג של "שב ואל תעשה", ומצות הצדקה היא "קום ועשה".
אך תשובה זו מתאימה רק לפי מסקנת הגמרא55, ששבע מצוות בני נח כוללות רק ענינים של "שב ואל תעשה", אך לפי הדעה המובאת בגמרא שיש לכלול בהן גם מצוות של "קום ועשה", מתעוררת שוב השאלה: מדוע אין מונים בתוכן את מצות הצדקה?
מפני קושיה זו, אכן מביא המהרש"א56 הוכחה לשיטת רש"י57, המסביר שמשמעות המלה "צדקה" בפסוק "כי ידעתיו..." היא "פשרה" – כלומר, אין הכוונה לצדקה כפשוטה, שבה בני נח אינם חייבים, אלא הכוונה היא לחובה למצוא פשרה במשפט עצמו, שאם לא כן היה צורך להוסיף לשבע מצוות בני נח את מצות הצדקה, כדלעיל בסעיף ד'.
אף מדברי הרמב"ם58 מוכח, שהוא פוסק להלכה שבני נח אינם חייבים בצדקה – כי כאשר הוא מציין את ההלכה לגבי "בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצוות התורה כדי לקבל שכר...", הוא מביא לכך לדוגמא – "נתן צדקה...".
ואם כך, קשה לפי שתי השיטות: לפי השיטה שבני נח חייבים בצדקה – מדוע נמנות, לפי סעיף ד', רק שבע מצוות בני נח, ולא שמונה מצוות? ולפי השיטה שהם אינם חייבים בצדקה – מדוע נחשבת התנהגותם של אנשי סדום אשר "יד עני ואביון לא החזיקה" לחטא, עד כדי הענשתם על כך באופן חמור?
ז. רמב"ן: מצות הצדקה נכללת ב"דינין"
לגבי המצוה של "דינין" – אשר היא, לכל הדעות, אחת משבע מצוות בני נח59 – יש מחלוקת בין הרמב"ם לבין הרמב"ן: לדעת הרמב"ם8, הכוונה במצות "דינין" היא לפרט המסויים ש"חייבין להושיב דיינין ושופטים...". ואילו לדעת הרמב"ן60, אין מצות "דינין" כוללת רק את "להושיב דיינין...", אלא גם את "דיני גניבה והונאה ועושק ושכר שכיר ודיני
הערות
- 53.
- 54. חידושי הר"ן לסנה' נו, ב. וראה גם יד רמ"ה שם נז, ב.
- 55. סנה' נח, סע"ב.
- 56. שם נו, ב ד"ה בפירש"י.
- 57. סנה' שם ד"ה דיני קנסות.
- 58. הל' מלכים פ"י ה"י. ועפ"ז צ"ל שמ"ש בהל' רוצח ספי"ב "שיעשה דבר מצוה... ליתן צדקה" – כוונתו היא למצוה שאינו מצווה ועושה.
- 59. סנה' נו, סע"א ואילך.
- 8.
- 60. בפירושו עה"ת (פרשתנו לד, יג). ועפ"ז צריך עיון למה נצטוו על גזל בפ"ע. הקשה כן גם בתו"ת עה"פ (בראשית ב, טז), אבל תירוצו דחוק).
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י׳:י׳ - הטקסט מספריא
בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה ואם הביא עולה מקבלין ממנו נתן צדקה מקבלין ממנו ויראה לי שנותנין אותה לעניי ישראל הואיל והוא ניזון מישראל ומצוה עליהם להחיותו אבל העכו"ם שנתן צדקה מקבלין ממנו ונותנין אותה לעניי עכו"ם.
משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש י״ב - הטקסט מספריא
בהמה או חיה או עוף שנשכן הנחש וכיוצא בו או שאכלו סם הממית האדם קודם שישתנה בגופו הרי אלו אסורים משום סכנת נפשות. לפיכך בהמה חיה ועוף שנמצאו חתוכי רגלים אע"פ שהן מותרין משום טריפה הרי אלו אסורין משום סכנה שמא אחד מזוחלי עפר נשכן עד שיבדקו. כיצד בודקן צולה אותן בתנור אם לא נתחתך הבשר ולא נשתנה משאר הצלי הרי אלו מותרין.
וכן ניקורי תאנים וענבים והקשואים והדילועין והאבטיחין והמלפפונות אפילו היו גדולים ביותר בין תלושין בין מחוברין ואפילו היו בתוך הכלי כל שיש בו ליחה ונמצא נשוך אסור שמא [א] נחש וכיוצא בו נשכו ואפילו ראה צפור או עכבר יושב ומנקר הרי אלו אסורין שמא במקום נקב ניקב.
תאנה או ענב שניטל העוקץ שלהן אין בהם משום גילוי. לפיכך אוכל אדם תאנים וענבים בלילה ואינו חושש. תאנה נקורה שיבשה ונעשת גרוגרת ותמרה נקורה שיבשה שתיהן מותרות.
אסור לאדם ליתן [ב] מעות או דינרים לתוך פיו שמא יש עליהן רוק יבש של מוכי שחין או מצורעין או זיעה שכל זיעת אדם [ג] סם המות חוץ מזיעת הפנים.
וכן לא יתן אדם פס ידו תחת שחיו [ד] שמא נגע בידו במצורע או בסם רע שהידים עסקניות. ולא יתן התבשיל תחת המטה אף על פי שהוא עוסק בסעודה שמא יפול בו דבר המזיק והוא אינו רואהו.
וכן לא ינעוץ הסכין בתוך האתרוג או בתוך הצנון שמא יפול אדם על חודה וימות. וכן א אסור לאדם לעבור תחת קיר נטוי או על גשר רעוע או ליכנס לחורבה. וכן כל כיוצא באלו משאר הסכנות אסור *לעבור במקומן.
ב וכן אסור ליהודי להתייחד עם העובד כוכבים מפני שהן חשודים על שפיכות דמים. ולא יתלוה עמהן בדרך. פגע עובד כוכבים בדרך [ה] מחזירו לימינו. היו עולין במעלה או יורדים בירידה לא יהיה ישראל למטה ועובד כוכבים למעלה אלא ישראל למעלה ועובד כוכבים למטה שמא יפול עליו להמיתו ואל ישוח לפניו שמא ירוץ את גולגולתו.
אם שאלו לאן אתה הולך ירחיב לו את הדרך כדרך שהרחיב יעקב לעשו שנאמר עד אשר אבוא אל אדוני שעירה.
ג אסור ליקח רפואה מן העובד כוכבים אלא אם כן נתייאשו ממנו שיחיה. ואסור להתרפאות [ו] מן האפיקורוס ואע"פ שנתייאשו ממנו שמא ימשכו אחריו. ומותר ליקח רפואה מן העובד כוכבים לבהמה או למכה שבגוף מבחוץ כגון מלוגמא ורטייה. ואם היתה מכה של סכנה אסור ליקח ממנו. וכל מכה שמחללין עליה את השבת אין מתרפאין מהם.
ומותר לשאול לרופא עובד כוכבים ויאמר לו סם פלוני יפה לך וכך וכך תעשה אבל לא יקח ממנו.
ואסור להסתפר מהן ברשות היחיד שמא יהרגנו. אם היה אדם [ז] חשוב מותר מפני שמתיירא להרגו. ואם דימה לעובד כוכבים שהוא אדם חשוב כדי שיפחד ממנו ולא יהרגנו הרי זה מותר להסתפר ממנו.
ד אסור למכור לעובדי כוכבים כל כלי המלחמה ואין משחיזין להם את הזיין ואין מוכרין להן לא סכין ולא קולרין ולא כבלים [של ברזל] ולא שלשלאות של ברזל הינדואה ולא דובים ואריות ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים אבל מוכרין להן תריסין שאינן אלא להגן.
וכשם שאסרו למכור לעובד כוכבים כך אסרו למכור לישראל שמוכר לעובד כוכבים. ומותר למכור כלי זיין לחיל של בני המדינה מפני שהן מגינין על ישראל.
כל שאסור למכור לעובד כוכבים אסור למכור לישראל שהוא ליסטים מפני שנמצא מחזיק יד עוברי עבירה ומכשילו. וכן כל המכשיל עור בדבר והשיאו עצה שאינה הוגנת או שחיזק ידי עוברי עבירה שהוא עור ואינו רואה דרך האמת מפני תאות לבו הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר ולפני עור לא תתן מכשול הבא ליטול ממך עצה תן לו עצה ההוגנת לו.
ואסור להשיא עצה טובה לעובד כוכבים או לעבד רשע. ואפילו להשיאו עצה שיעשה דבר מצוה והוא עומד ברשעו אסור. ולא נתנסה דניאל אלא על שהשיא עצה לנבוכדנצר ליתן צדקה שנאמר להן מלכא מלכי ישפר עלך.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

