154
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ד. בני נח אינם חייבים
בכיבוד אב?
כדי להבין זאת, יש להקדים שאלה נוספת: נאמר בגמרא33, שבמרה נצטוו ישראל על עשר מצוות: "שבע שקבלו עליהן בני נח והוסיפו עליהן דינים ושבת וכיבוד אב ואם". מכך34 ברור35, שבני נח לא נצטוו על כיבוד אב ואם, ומדוע נענש יעקב על אי־קיום כיבוד אב בפועל, ומדוע צריכה התורה להדגיש לגבי אברהם, כדי שלא יאמרו "לא קיים..."?
לגבי חם, שנענש על אשר "ביזה את אביו"36, ולגבי לבן אשר נקרא "רשע" משום ש"קפץ להשיב לפני אביו"37, אפשר לומר, שלמרות שבני נח אינם מצווים בכיבוד אב ואם, הרי חל עליהם האיסור של ביזוי אב38.
[ויש לומר, שהמקור לאיסור זה הוא39: תכונתם הטבעית של העורבים היא, ש"עין תלעג לאב... יקרוה עורבי נחל..."40. והרי אף "אלמלא לא ניתנה תורה" (ח"ו41) הרי, היינו חייבים ללמוד מבעלי החיים הנהגות מסויימות שהם מתנהגים בהן באופן טבעי42, ולכן חייבים בני נח ללמוד זאת מהעורבים, ולהישמר מלעז ובזיון ההורים43].
הערות
- 33. סנה' נו, ב.
- 34. אבל ממה שאמרו (קידושין לא, א) "ומה מי שאינו מצווה כו'" (וכן מנזיר סא, א) אין ראי' כ"כ לעניננו – כי א) י"ל (בדוחק עכ"פ) שלפני מ"ת היו מצווים בה ורק שאח"כ ניטלה מהם. ואף ש"כל מצוה שנאמרה לב"נ ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה" (סנה' נט, א) – הרי כלל זה איננו כשישנו חידוש כשנשנה בסיני (ראה שם, ע"ב), והרי בכיבוד אב נאמר "למען יאריכון ימיך". ב) י"ל שאינו מצווה – כמצוה בפ"ע (ובמילא גם תקפה ושכרה גדול ביותר וכו') – אבל מצווה בתור (ישובו של עולם ו)דינין, ראה לקמן בפנים סעיף ט'.
- 35. שלכן מקשה בסנה' שם "דינין בני נח איפקוד".
- 36. ב"ר פל"ו, ו. פרדר"א פכ"ג. פרש"י נח ט, כג.
- 37. פרש"י חיי שרה כד, נ.
- 38. ועפ"ז יובן בפשטות מה שהגר אסור לבזות את אביו, כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה כו' (רמב"ם הל' ממרים פ"ה הי"א. טור ושו"ע יו"ד סו"ס רמא) – כי גם ב"נ אסורים בבזיון אב (וראה בחידושי רעק"א ליו"ד שם ולכאורה דוחק הוא).
- 39. גם י"ל, שהמקור לזה הוא מזה עצמו שחם נענש על מה שביזה את אביו, וכמו המקור לג"ע – לתנא דבי מנשה (ראה סנה' נז, רע"א. תוס' שם).
- 40. משלי ל, יז. ומפשטות הכתוב משמע שזהו ענין טבעי.
- 41. כן הי' מוסיף (בלחש) כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע כשהי' מביא מרז"ל זה.
- 42. עירובין ק, סע"ב. וראה רש"י שם ד"ה בהמות: שנתן כו' להורות כו'.
- 43. ועפ"ז יובן (א) מה שלאחרי שמביא הרמב"ם (שם ספ"ה) ראי' "שכל המבזה אביו כו' ואפילו ברמיזה ה"ז ארור מפי הגבורה" ממה "שנאמר ארור מקלה אביו ואמו" – מוסיף: "והרי הוא אומר עין תלעג כו'" – דלכאורה, למה הוצרך להביא גם מן הכתובים, כקושיית הרדב"ז שם* – וע"פ הנ"ל י"ל: "ארור מקלה גו'", רק בבנ"י נאמר. ולכן מוסיף "וה"ה אומר עין כו'" – בכל המבזה כו' גם בב"נ. (ב) מה שבטושו"ע (שם סעיף ו') – שהוא לשון הרמב"ם – אף שהעתיק "אפילו ברמיזה" והעתיק הכתוב דמקלה וגם סיום דברי הרמב"ם "ויש לב"ד כו'" – דילג והשמיט מה שביניהם "וה"ה אומר עין תלעג כו'" – כי אין דיני ב"נ בטושו"ע.
- . ומה שתירץ "דקרא דכתובים מייתי לי' למה שאמר אפילו ברמיזה, דקרא דמקלה אביו ואמו משמע לי' דמקלל בפירוש" – לא זכיתי להבין, דא"כ מנ"ל להרמב"ם דאפילו ברמיזה ארור מפי הגבורה, והול"ל "ואפילו ברמיזה" בסוף דבריו. ודוחק גדול לומר דמ"עין תלעג" שבכתובים ידעינן דמקלה שבחומש פירושו גם ברמיזה. והטעם לשינוי לשון הכתוב (איכה ד, ו) "ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום" – אף שגם ב"נ (סדום) מחוייבים בצדקה (ופירוש "ויגדל" הוא שהיו "רעים יותר מסדום" (פרש"י לסנה' שם. וראה גם בחדא"ג שם בפירוש השני)) – יש לומר, דמכיון שבב"נ, צדקה אינה מצוה בפ"ע ורק בתור (ישובו של עולם ו)דינין (כדלקמן סעיף ז־ח) אין בה תוקף כ"כ (ראה לעיל הערה 34), ולכן ביחס "עון בת עמי",
בראשית רבה ל״ו:ו׳ - הטקסט מספריא
וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה (בראשית ט, כג), אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שֵׁם הִתְחִיל בַּמִּצְוָה תְּחִלָּה וּבָא יֶפֶת וְנִשְׁמַע לוֹ, לְפִיכָךְ זָכָה שֵׁם לְטַלִּית, וְיֶפֶת לְפִיוָולָא. וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם, מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנָּתְנוּ יְדֵיהֶם עַל פְּנֵיהֶם וְהָיוּ מְהַלְּכִין לַאֲחוֹרֵיהֶם, וְנָהֲגוּ בוֹ כָּבוֹד כְּמוֹרָא הָאָב עַל הַבֵּן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשֵׁם אַתָּה כִסִּיתָ עֶרְוָתָא דַּאֲבוּךְ, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְךָ (דניאל ג, ג): בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן. רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי הוּנָא, רַבִּי יוּדָן אָמַר בְּגֻלֵּיהוֹן, רַבִּי הוּנָא אָמַר בְּמוֹקְסֵיהוֹן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיֶפֶת, אַתָּה כִסִּיתָ עֶרְוַת אָבִיךָ, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְךָ (יחזקאל לט, יא): בַּיּוֹם הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל גֵי הָעֹבְרִים קִדְמַת הַיָּם וְחֹסֶמֶת הִיא אֶת הָעֹבְרִים וְקָבְרוּ שָׁם אֶת גּוֹג וְאֶת כָּל הֲמוֹנֹה וְקָרְאוּ גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחָם, אַתָּה בִּזִּיתָ עֶרְוַת אָבִיךָ, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְךָ (ישעיה כ, ד): כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ נְעָרִים וּזְקֵנִים עָרוֹם וְיָחֵף וַחֲשׂוּפֵי שֵׁת עֶרְוַת מִצְרָיִם.
רש"י על בראשית כ״ד:נ׳ - הטקסט מספריא
ויען לבן ובתואל. רָשָׁע הָיָה, וְקָפַץ לְהָשִׁיב לִפְנֵי אָבִיו:
לא נוכל דבר אליך. לְמָאֵן בַּדָּבָר הַזְֶּה לֹא עַל יְדֵי תְשׁוּבַת דָּבָר רַע וְלֹא עַל יְדֵי תְשׁוּבַת דָּבָר הָגוּן, וְנִכָּר שֶׁמֵּה' יָצָא הַדָּבָר, לְפִי דְּבָרֶיךָ שֶׁזִּמְּנָהּ לְךָ (בראשית רבה):
ויען לבן ובתואל THEN LABAN AND BETHUEL ANSWERED —He (Laban) was a wicked person and so rushed in to answer before his father.
לא נוכל דבר אליך WE CANNOT SPEAK UNTO THEE — refusing this proposition either by answering you with unpleasant words (i. e. a flat refusal) or by giving you a reasoned reply, for it is evident that the matter proceedeth from the Lord since, according to your statement, He brought her and you together.
משנה תורה, הלכות ממרים ה׳:י״א - הטקסט מספריא
הגר אסור לקלל אביו העכו"ם ולהכותו ולא יבזהו כדי שלא יאמרו באו מקדושה חמורה לקדושה קלה שהרי זה מבזה אביו אלא נוהג בו מקצת כבוד אבל העבד אין לו ייחוס אלא הרי אביו כמי שאינו אביו לכל דבר אף על פי שנשתחררו.
רש"י על משלי ל׳:י״ז - הטקסט מספריא
לִיקְּהַת אֵם. לִקְמָטִים הַנִּקְבָּצִים וְנִקְהִין בִּפְנֵי אִמּוֹ, לְשׁוֹן ״יִקְּהַת עַמִּים״ (בראשית מט:י) – קְבוּצַת עַמִּים. וְהַיּוֹ״ד יְסוֹד, כְּמוֹ ״יִפְעַת״ (יחזקאל כח:ז), ״וְיַעֲלַת חֵן״ (משלי ה:יט):
יִקְּרוּהָ. לְשׁוֹן ״תְּנַקֵּר״ (במדבר טז:יד), ״נִקְרַת הַצּוּר״ (שמות לג:כב), פוריי״ר בְּלַעַ״ז. יָבֹא הָעוֹרֵב שֶׁהוּא אַכְזָרִי עַל בָּנָיו, וְיִקְּרוּהָ, וְלֹא יֹאכְלֶנָּה וְלֹא יֵהָנֶה בָּהּ, וְיָבֹא נֶשֶׁר שֶׁהוּא רַחֲמָנִי עַל בָּנָיו וְיֹאכְלוּהָ וְיֵהָנֶה בָּהּ. הָעוֹרֵב אַכְזָרִי הוּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ״ (תהלים קמז:ט), וְהַנֶּשֶׁר רַחֲמָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר ״יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ״ (דברים לב:יא; ראה תנחומא עקב ב):
מצוטט בעמוד אחד
אגרות קודש 1
- כרך כג ‹ ח'תתקיט לקו"ש ח"ה ע' 154
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.
- אגרות קודש כרך כו ט'תתעח נזיר סא, א
- לקוטי שיחות כרך ל ויגש שיחה א מאותו ספר נזיר סא, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך לו יתרו שיחה ב מאותו ספר נזיר סא, א
- לקוטי שיחות כרך לז שמיני שיחה א מאותו ספר נזיר סא, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך לח תוכן ומפתח מאותו ספר נזיר סא, א
- לקוטי שיחות כרך לח נשא שיחה ב מאותו ספר נזיר סא, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך ט ראה שיחה ב מאותו ספר נזיר סא, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך טו נח שיחה א מאותו ספר נזיר סא, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך יט נצבים שיחה ב מאותו ספר נזיר סא, ב
- לקוטי שיחות כרך כא יתרו שיחה א מאותו ספר נזיר סא, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך כט דברים שיחה א מאותו ספר נזיר סא, ריש ע"ב
- מאמרים מלוקטים חלק ב י"ט כסלו ה'תשל"ט נזיר סא, ריש ע"ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ג נזיר סא, ריש ע"ב