136

יכול אף החייב בכרת ובמיתה בידי שמים להאריך ימים, ואפילו "בנעימים", יותר מחמישים או מששים שנה, למרות שכבר "נכרת ונפסק (אצלו) חבל ההמשכה משם הוי' ברוך הוא" – כי אז הוא מקבל חיות מהיכלות הסטרא אחרא ר"ל. ואז, בזמן הגלות, אפשר לחיות גם על ידי חיות זו.

ה. בגיל ששים אין יוצאים לגמרי מדין כרת

לפי זה מובן בפשטות מדוע אין מובא בשולחן ערוך שכאשר מגיעים לגיל ששים יש לערוך "יומא טבא", כי בנוסף לכך שעדיין לא יצאו לגמרי מעונש "כרת דיומי"²⁸, הרי גם כאשר מגיעים לגיל ששים, אין זו לגבי אנשים רבים הוכחה לכך ש"נפק מכרת דשני", כי בתקופת הגלות יכול להאריך ימים יותר מששים שנה, אף מי ש"חבל ההמשכה" אכן נכרת ונפסק.

בכך מובן מדוע אין מסופר לגבי תנאים אחרים, אשר היו לאחר חורבן בית המקדש²⁹, ולגבי האמוראים, אשר היו לפני רב יוסף, על עריכת "יומא טבא" בהגיעם לגיל ששים, כי מפני ענוותנותם הרבה הם חששו – כביטוי הידוע "איני יודע באיזו דרך מוליכין אותי"³⁰, ולפיכך יש מקום ר"ל לספק, שאולי חיותם אינה נובעת מהיכלות הקדושה.

ואילו רב יוסף אכן ערך "יומא טבא"³¹, כי לגביו היתה הוכחה ברורה שחיותו היא רק מהיכלות הקדושה, כפי שיוסבר להלן.

ו. רב יוסף – חיות מהקדושה בגלוי

אודות רב יוסף מסופר בגמרא³², שהוא הוגדר בתואר "סיני" – "שהיו משניות וברייתות סדורות לו כנתינתן