ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ה ויצא שיחה א

135

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט בעמוד אחד חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

זה, ככל הענשים הבאים מלמעלה²³, מגיע כתוצאה טבעית של העבירה עצמה²⁴) – שזאת מפני שעקב העבירה על איסורים אלו "נכרת ונפסק חבל ההמשכה משם הוי' ברוך הוא". וכיון שאצל היהודי גם חיות הגוף היא מהנפש האלקית – המקבלת את השפע משם הוי' ברוך הוא, לכן, כאשר "חבל" זה "נכרת ונפסק", נפסקת ממילא חיות הגוף. (והענין שגם חייבי כריתות ומיתה בידי שמים יכולים לחיות עד גיל חמישים או ששים, הוא משום שעד אז עדיין נשאר אצלם ה"רשימו" של הנפש האלקית²¹).

בכך מיישב אדמו"ר הזקן²⁵ את הענין, שבכל דור יש "כמה וכמה חייבי כריתות ומיתות והאריכו ימיהם כללים מע' ב' אות צ' (כרך א' ע' 138). שם כללי הפוסקים סי' ב' (כרך ט' ע' א'תתז)) שבמקום שישנן דיעות בבבלי ולא נפסקה הלכה – סמכינן אהירושלמי.

23) משא"כ עונשי ב"ד (ראה הערה הב' להערה 27).

24) בשל"ה בית אחרון (יב, א־ב) מובאות שתי דיעות בזה. וממ"ש אדה"ז (תניא ר"פ לז) "הגורם שכר המצוה היא המצוה בעצמה", מסתבר שס"ל ושנותיהם בנעימים"²⁶ – כי בזמן הגלות השפעת השכינה מלובשת בעשר הספירות של "נוגה". ולכן²⁷

26) לשון אדה"ז באגה"ת פ"ד.

הטעם למה שמוסיף "בנעימים" – כי בלאו הכי הי' אפשר לפרש (בדוחק עכ"פ) שנתקיים ע"י עונש עוני וכו' שנק' "מתו" בל' "הכתוב" (שמות ד, יט) וב"דברי רז"ל" (נסמן בהערה 4 – הובא בפרש"י עה"ת שמות שם).

הערות

23.
24.
21.
25. שם פ"ו.
26.
27. הטעם שהוזקק אדה"ז לתירוץ זה – אף ש"חייבי כריתות כו' אם עשו תשובה ב"ד שלמעלה מוחלין להן" (מכות יג, ב), וא"כ אפשר שאותן שהאריכו ימיהם עשו תשובה [וכמו שתירצו בתוס' (כתובות ל, ריש ע"ב) על מה שאמרו (כתובות שם) דין ד' מיתות לא בטלו*, אף ד"חזינן כמה עבריינים ועובדי עבודת כוכבים שמתים על מטותם"] – כי קושייתו (בפ"ד) היא על זה גופא – איך ע"י תשובה נפטרים מכרת ומיתה ביד"ש. דמכיון שעונשים אלו** מסובבים בטבע מהעבירות, איך
. ראה תניא פל"ט (נג, א): "שכר מצוה מצוה פי' שמשכרה נדע מהותה ומדרגתה". שמזה מוכח שזהו גם הפי' ד"שכר עבירה עבירה" [שהרי במשנה (אבות פ"ד מ"ב) נשנו שני הענינים בהמשך אחד] – והרי זה ש"משכרה נדע מהותה כו'", בפשטות הוא לפי שהשכר הוא מסובב כו'. אבל זה אין לומר, שכוונתו ב"בנעימים" היא, לפי שקושייתו היא דוקא מחייבי כריתות אלו שלא הי' להם יסורים, מכיון שבח"כ אלו שהי' להם יסורים יש לתרץ (מה שהאריכו ימיהם) שהוא לפי ש"יסורין ממרקין" (כברפ"א דאגה"ת מסוף יומא) – כי (א) גם יסורים במשך זמן מועט, ממרקין הם (וע"ד שאמרו (מכות כג, סע"א) כיון שלקו נפטרו מידי כריתתן), ומזה שהאריכו כו' בנעימים אין שום הוכחהשלא הי' להם יסורים גם זמןמועט. (ב)מכיון שקושייתאדה"זכאןהיאלפישהכרתומיתהביד"ש מסובבים הם בטבע (כבהערה הבאה), הרי קושייתו היא גם על המשנה שבמכות שם (והברייתא דסוף יומא) – איך נפטר מכרת ע"י מלקות (ויסורים) מכיון שבטבע אינו יכול לחיות.
. הטעם לזה שקושיית התוס' שם היא על "דין ד' מיתות" שמחדש בגמרא שם, ולא אחייבי כריתות ומיתה ביד"ש – כי אחייבי כריתות ומיתה ביד"ש אפשר לתרץ כבאגה"ת (מובא בפנים).
. משא"כ מלקות וד' מיתות ב"ד, מכיון שעונשם נמסר לב"ד, עכצ"ל שרצה הקב"ה וביטל הטבע ד"תייסרך רעתך" שבעבירות אלו. וכ"ה גם בנוגע ל"דין ד' מיתות" – מכיון שהם תמורת מיתת ב"ד. [אבל צ"ע מדרז"ל (מכות י, ב) עה"פ והאלקים אנה אפשר ליפטר מהם ע"י תשובה. וע"פ הביאור שבפ"ה, שענין עונש כרת הוא לפי "שנכרת ונפסק חבל ההמשכה כו'", מתורצת במילא גם קושיא זו, כי מכיון ש"בתשובתו מחזיר השפעת השכינה למקומה" (ספ"ו) – הרי עי"ז מקשר הנשמה לשרשה. וראה לקו"ת ר"פ במדבר (א, ב): ונכרתה הנפש כו' כמשל האדם שנכרת גופו מראשו והעצה היעוצה לזה הוא כמו ד"מ אם הי' נמצא*** ברפואות לחבר גופו אל ראשו כך הוא כו' [ולהעיר אשר שם א, סע"ד: "בענין כריתות כו'" – כנראה חסר].

מצוטט בעמוד אחד

תורת מנחם 1

מא - שנת תשכ"ה - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ה לקו"ש ח"ה ע' 135

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 28 עמודים.