134
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הנעשה רק מצד מדת חסידות16, ובכל זאת נפסק כך ברמ"א17, על סמך דברי הגמרא הללו, "כשמסיים מסכת, מצוה לשמוח ולעשות סעודה". הרי על־אחת־כמה־וכמה צריך היה לפסוק כך להלכה, או כמנהג, לגבי "שיתין שנין", שיערכו "יומא טבא" – כי את זאת מספרת הגמרא בפשטות, ולא כענין של "תיתי לי", ש"רב יוסף כי הוה בר שיתין עביד להו יומא טבא לרבנן", ואף־על־פי־כן אין ענין זה מוזכר כלל בדברי הפוסקים18. ומדוע?
ב) רב יוסף היה בדור השלישי של האמוראים19. לפניו היו אמוראים רבים במשך מספר דורות, ולפניהם – תנאים רבים במשך דורות רבים. ומובן, שבין התנאים והאמוראים הרבים הללו שהיו לפני רב יוסף, הגיעו רבים מהם לגיל ששים20. ומתעוררת השאלה: מדוע אין אנו מוצאים אצל אף אחד מתנאים ואמוראים אלו שמסופר עליו שערך "יומא טבא" בהגיעו לגיל ששים?
ד. עקב עבירה "נכרת ונפסק חבל
ההמשכה..."
ההסבר לכל האמור לעיל הוא:
אדמו"ר הזקן מבאר באגרת התשובה21 את הסיבה לכך שבזמן הבית, כאשר יהודי היה עובר ר"ל על איסור כרת, הוא היה נפטר לפני גיל חמישים, וכאשר הוא היה עובר על איסור מיתה בידי שמים, הוא היה נפטר לפני גיל ששים22 (אשר עונש
הערות
- 16. ראה ב"ח או"ח ס"ב: וכל תיתי לי דהתם כולהו מדת חסידות נינהו. וראה יד מלאכי כלל תרמו ובספרים שנסמנו בשד"ח מע' תי"ו כלל א' (כרך ג' ע' 1338).
- 17. יו"ד סרמ"ו סכ"ו.
- 18. בספר לקט יושר – והוא ספר הנהגות דהמחבר תרומת הדשן – חיו"ד ע' 40 (בדפוס ברלין תרס"ד): "ביום שסיים הגאון זצ"ל עשה סיום למסכת וזימן אליו ב' זקנים כדי לפטרו גם מסעודת ששים". אבל נוסף לזה, שזו היתה הנהגה מיוחדת של בעל תה"ד – שלכן לא נזכר זה בפוסקים כבפנים, גם בעל תה"ד קישר ענין זה עם סיום מסכת. ואולי י"ל, שגם אצל בעל תה"ד היו הוכחות שחיותו היא מקדושה ע"ד שהי' אצל רב יוסף (ראה לקמן סעיף ו'), ועד"ז – בנוגע ל"כרת דיומי" (ראה לקמן ס"ז). אלא שמ"מ, מצד גודל ענוותנותו – קישר זה עם סיום מסכת. הטעם למה שהזמין ב' זקנים – י"ל, כי ההודאה על "דנפקי לי מכרת" היא בדוגמת וע"ד ברכת ההודאה, ברכת הגומל, שצריכה להיות "בפני י' ושנים מהם ת"ח" (סדר ברה"נ לאדה"ז פי"ג ה"ב).
- 19. ראה הקדמת הרמב"ם לספרו "היד". סדר הדורות ד"א פב.
- 20. וגם בהסוגיא דמו"ק שם גופא – שרב הונא הגיע לגבורות ורב חסדא חי תשעין ותרתין שנין, והרי רב הונא ור"ח הוי לפני רב יוסף (ראה סה"ד בערכם).
- 21. פ"ה.
- 22. כ"ה באגה"ת רפ"ד. והוא כשיטת הירוש' בכורים רפ"ב – כפי' התוס' (שבת כה, א ד"ה כרת. יבמות ב, א ד"ה אשת). ובתוס' שם, ששיטת הבבלי (מו"ק כח, א) היא, שכרת היא – שאינו מגיע לששים שנה. ומ"ש אדה"ז כשיטת הירושלמי, י"ל: א) כי אליבא דהירושלמי הקושיא "והרי נמצאו כו'" היא גם מחייבי כריתות שהגיעו לנ' שנה, ולכן נקט כאן שיטת הירושלמי בכדי לחזק את קושייתו. ב) בתוס' ישנים יבמות שם גרס גם בבבלי (במו"ק שם) "כי הוינא בן חמשים... נפיקנא מכרת". ומכיון שגם בבבלי גופא ישנן ב' גירסאות במימרא דר"י שם (ובפרט שמובא במו"ק שם לפנ"ז "מת בחמשים שנה... כרת... ששים... מיתה ביד"ש") – הרי ידוע הכלל (ראה יד מלאכי כלל צד. שם כללי שני התלמודים כלל ח. שד"ח לאדה"ז, שכ"ה גם בנוגע לעבירות*. וכ"מ באגה"ת פ"ה (הובא לקמן בפנים). שעה"ת (לאדמוה"א) ח"א ו, ג. יז, ד ואילך. נ, סע"ב. דרמ"צ לח, ב.
יבמות ב׳ א - הטקסט מספריא
חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן וְצָרוֹת צָרוֹתֵיהֶן מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּיבּוּם עַד סוֹף הָעוֹלָם.
וְאֵלּוּ הֵן: בִּתּוֹ, וּבַת בִּתּוֹ, וּבַת בְּנוֹ, בַּת אִשְׁתּוֹ,
וּבַת בְּנָהּ, וּבַת בִּתָּהּ, חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חָמִיו,
אֲחוֹתוֹ מֵאִמּוֹ, וַאֲחוֹת אִמּוֹ, וַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְאֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ,
The Torah law obligating a man whose brother died without children [yavam] to marry his deceased brother’s widow [yevama] or to free her from her levirate bonds through the act of ḥalitza applies only when it is permitted for the widow to marry her surviving brother-in-law. However, in cases where the yevama is forbidden to her yavam due to her status as a close family relative, the mitzva of levirate marriage is not applicable, and she is exempt from both levirate marriage and ḥalitza.
The Sages further taught that the exemption of a yevama from levirate marriage also exempts her rival wife. In other words, if the deceased brother had two wives, each a so-called rival of the other, and only one wife is a relative of the surviving brother, then the rival wife is also exempt from both levirate marriage and ḥalitza. Moreover, if that same rival wife entered into levirate marriage with a different brother of the deceased, one to whom she is not forbidden, then were this third brother also to die childless, so that the obligation of levirate marriage would again be incurred by the second brother, not only is the forbidden rival wife exempt from levirate marriage and ḥalitza, her new rival wives from her second marriage are also exempt.
That is to say, any other wife of the third brother is exempt from the mitzva of levirate marriage, as she is the rival wife of that first rival wife, who was exempted from levirate marriage following her first husband’s death due the exemption of her original rival wife. The same principle applies if that second rival wife subsequently enters into levirate marriage with another permitted brother, and so on. In summary, every widow who is exempt from marrying her brother-in-law due to her status as rival wife of a forbidden relative is treated as a forbidden relative herself and is therefore exempt from both ḥalitza and levirate marriage and causes exemption for future rival wives as well.
MISHNA: The mishna describes various cases that invoke the principles above. Fifteen categories of women constitute familial relations that are forbidden as incestuous, and consequently, these women exempt their rival wives and the rival wives of their rival wives from ḥalitza and from levirate marriage forever, i.e., they also exempt rival wives of rival wives of rival wives, and so on.
And these women are: The daughter of the yavam, i.e., the deceased brother had married a daughter of his brother, which means that when he died childless, his brother’s own daughter came before her father for levirate marriage, and therefore she is exempt. And the same applies if the deceased brother’s widow is the daughter of the daughter of the yavam, or if she is the daughter of his son, or the daughter of his wife.
And similarly, if the yevama is the daughter of the son of the wife of her yavam or the daughter of his wife’s daughter, or if she is the mother-in-law of her yavam, or his mother-in-law’s mother, or his father-in-law’s mother, then she is exempt from ḥalitza and levirate marriage.
The mishna continues its list of close relatives. If the yevama is the maternal half sister of the yavam, or if she is the sister of his mother, or his wife’s sister, then she is exempt from both ḥalitza and levirate marriage Or if she was the wife of his maternal half brother, and after this brother died or divorced his wife, she married another of his father’s brothers, who was not her relative, and this brother died, she is exempt. In this case, the obligation to enter into levirate marriage should be incurred by the surviving brother, but since she was previously the wife of his maternal brother, she is exempt.
תניא, אגרת התשובה ה׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, הַמְשָׁכַת וִירִידַת הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית לָעוֹלָם הַזֶּה לְהִתְלַבֵּשׁ בְּגוּף הָאָדָם, נִמְשְׁכָה מִבְּחִינַת פְּנִימִיּוּת וּמְקוֹר הַדִּיבּוּר, הוּא הֶבֶל הָעֶלְיוֹן, הַמְרוּמָּז בְּאוֹת הֵ״א תַּתָּאָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה״, וּ״מַאן דְּנָפַח וְכוּ׳״.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״כִּי חֵלֶק ה׳ עַמּוֹ, יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ״, פֵּירוּשׁ, כְּמוֹ חֶבֶל, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, שֶׁרֹאשׁוֹ אֶחָד קָשׁוּר לְמַעְלָה וְקָצֵהוּ לְמַטָּה.
כִּי הִנֵּה, פְּשַׁט הַכָּתוּב מַה שֶּׁכָּתוּב ״וַיִּפַּח״, הוּא לְהוֹרוֹת לָנוּ, כְּמוֹ שֶׁעַל דֶּרֶךְ מָשָׁל כְּשֶׁהָאָדָם נוֹפֵחַ לְאֵיזֶה מָקוֹם, אִם יֵשׁ אֵיזֶה דָבָר חוֹצֵץ וּמַפְסִיק בֵּינְתַיִים אֵין הֶבֶל הַנּוֹפֵחַ עוֹלֶה וּמַגִּיעַ כְּלָל לְאוֹתוֹ מָקוֹם, כָּכָה מַמָּשׁ, אִם יֵשׁ דָּבָר חוֹצֵץ וּמַפְסִיק בֵּין גּוּף הָאָדָם לִבְחִינַת הֶבֶל הָעֶלְיוֹן.
אַךְ בֶּאֱמֶת, אֵין שׁוּם דָּבָר גַּשְׁמִי וְרוּחָנִי חוֹצֵץ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כִּי ״הֲלֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא״, וּ״מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ״, וְ״לֵית אֲתַר פָּנוּי מִינֵּיהּ״, ״בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד״, וְ״אִיהוּ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וְכוּ׳״.
אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּישַׁעְיָה: ״כִּי אִם עֲווֹנוֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּילִים בֵּינֵיכֶם לְבֵין אֱלֹקֵיכֶם״. וְהַטַּעַם, לְפִי שֶׁהֵם נֶגֶד רָצוֹן הָעֶלְיוֹן בָּרוּךְ־הוּא הַמְחַיֶּה אֶת הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה׳ עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ״ (וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל, שֶׁהוּא מְקוֹר הַשְׁפָּעַת שֵׁם הַוָיָ׳, וְנִרְמָז בְּקוֹצוֹ שֶׁל יוּ״ד).
וְזֶהוּ עִנְיַן הַכָּרֵת, שֶׁנִּכְרָת וְנִפְסָק חֶבֶל הַהַמְשָׁכָה מִשֵּׁם הַוָיָ׳ בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁנִּמְשְׁכָה מֵהֵ״א תַּתָּאָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת אֱמוֹר: ״וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִלְּפָנַי, אֲנִי ה׳״ – ״מִלְּפָנַי״ דַּיְיקָא.
וּבִשְׁאָר עֲבֵירוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן כָּרֵת – עַל כָּל פָּנִים הֵן פּוֹגְמִין הַנֶּפֶשׁ, כַּנּוֹדָע; וּפְגַם, הוּא מִלְּשׁוֹן פְּגִימַת הַסַּכִּין.
וְהוּא עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, מֵחֶבֶל עָב שָׁזוּר מִתַּרְיַ״ג חֲבָלִים דַּקִּים, כָּכָה חֶבֶל הַהַמְשָׁכָה הַנִּזְכָּר לְעֵיל – כָּלוּל מִתַּרְיַ״ג מִצְוֹת, וּכְשֶׁעוֹבֵר חַס וְשָׁלוֹם עַל אַחַת מֵהֵנָּה – נִפְסָק חֶבֶל הַדַּק וְכוּ׳.
אַךְ גַּם בְּחַיָּיב כָּרֵת וּמִיתָה נִשְׁאָר עֲדַיִין בּוֹ הָרְשִׁימוּ מִנַּפְשׁוֹ הָאֱלֹקִית, וְעַל־יְדֵי זֶה יָכוֹל לִחְיוֹת עַד נ׳ אוֹ ס׳ שָׁנָה וְלֹא יוֹתֵר (וּמַה שֶּׁכָּתוּב בְּשֵׁם הָאֲרִיזַ״ל שֶׁנִּכְנְסָה בּוֹ בְּחִינַת הַמַּקִּיף וְכוּ׳ – אֵינוֹ עִנְיָן לְחַיֵּי גַּשְׁמִיּוּת הַגּוּף, וּמַיְירִי עַד נ׳ שָׁנָה, אוֹ בִּזְמַן הַזֶּה – כְּדִלְקַמָּן):
מצוטט ב־5 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך לט ‹ ביאורים בלקוטי לוי"צ על אגרת התשובה ‹ אגרת התשובה ג ‹ 68 לקו"ש ח"ה ע' 134
תורת מנחם 4
- לג - שנת תשכ"ב - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ אחרי, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ב לקו"ש ח"ה ע' 134
- נו - שנת תשכ"ט - חלק שלישי ‹ שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, כ"ה אדר, פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשכ"ט לקו"ש ח"ה ע' 134
- נט - שנת תש"ל - חלק שני ‹ שיחת ש"פ ויקרא, פ' זכור, י"ג אדר שני, ה'תש"ל לקו"ש ח"ה ע' 134
- סח - שנת תשל"ב - חלק שלישי ‹ שיחת י"א ניסן, ה'תשל"ב לקו"ש ח"ה ע' 134
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ט שופטים שיחה א מאותו ספר יבמות ב, א · שבת כה, א
- שיעורי הלכה למעשה בן ששים יצא מכלל כרת יבמות ב, א · שבת כה, א-ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ח יבמות ב, סע"ב ואילך
- לקוטי שיחות כרך לט ביאורים בלקוטי לוי"צ על אגרת התשובה אגרת התשובה ג מאותו ספר שבת כה, א
- לקוטי שיחות כרך טו חנוכה שיחה ב מאותו ספר שבת כה, ב
- לקוטי שיחות כרך טו הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יג מאותו ספר שבת כה, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית ט איזה בגדים חייבים בציצית ואיזה פטורים מציצית ב שבת כה, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמו מי שמוצא חמץ בתוך המועד ה שבת כה, רע"א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ד סימן תקיח (ה) שבת כה, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמו מי שמוצא חמץ בתוך המועד שבת כה, רע"א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תקיח דיני הוצאה מרשות לרשות ביום טוב שבת כה, ב
- תורת מנחם ר"ד בעת סעודת מוצאי יום הכיפורים, ה'תשל"א שבת כה, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית ט איזה בגדים חייבים בציצית ואיזה פטורים מציצית שבת כה, ב