124

קשה" ו"שנה קשה", אין בכך פלא רב יותר, מאשר אותה ברכה של פי מאה היתה צומחת בהשוואה לאומד גדול יותר של שנה טובה וארץ טובה – ואילו בפשטות מובן, שגם הנתונים של "בארץ ההיא בשנה ההיא", מדגישים את הברכה.

אף אם החידוש הוא בכך, שכיון שמדובר בארץ קשה ובשנה קשה, הרי גם נתונים אלו גורמים לכך שהשדה לא יהיה כלי ראוי לברכת ה' שמעל הטבע, בדומה לכך שקושי הארץ משפיע על נתון אחר, על ה"שנה", וקושי השנה משפיע על ה"ארץ" – ובכל זאת חלה כאן הברכה באופן המופלא של מאה שערים,

בכל זאת משתמע מתוכן הפסוקים, שב"וימצא... מאה שערים" הכוונה היא להדגיש את הכמות, את ריבוי השפע הממשי שנתן הקדוש־ברוך־הוא ליצחק, ולא רק את הפלא שהיה בכך. כפי שמוכח מן הנאמר בהמשך הפסוקים: "ויגדל האיש... עד כי גדל מאד". לכן קשה לומר, שב"מאה שערים" הכוונה היא לפי מאה ממה שאמור לצמוח בארץ קשה ובשנה קשה, שהרי למרות הפלא העצום שבכך, בכל זאת אין זה שפע עצום, ואף סביר להניח, שהכמות של "מאה שערים" של ארץ ושנה קשות אף קטנה מכמות אחת של ארץ ושנה טובות.

לפיכך מביא רש"י את הפירוש "אומד זה למעשרות היה". לפי פירוש זה יוצא, שהיתה כאן ברכה כפולה: ראשית, היתה ברכה בצמיחת התבואה, שלמרות הארץ הקשה והשנה הקשה צמחה התבואה כאילו היו ארץ טובה ושנה טובה. ורק לאחר הצמיחה הרבה כבארץ טובה וכבשנה טובה, הוכפלה התבואה בבת אחת פי מאה.

ד. מדוע נעשה נס החורג

ביותר מדרך הטבע?

אך גם על פירוש זה אפשר לשאול: כיון שהקדוש־ברוך־הוא רצה להעניק שפע כה רב בתבואתו של שדה יצחק – פי מאה מכמות התבואה הצומחת בארץ טובה ובשנה טובה – יכולה היתה ברכה גדולה זו להתקיים כולה בצמיחת התבואה, שהשדה יצמיח מלכתחילה כמות גדולה זו במלואה. מדוע היתה הצלחת התבואה עצמה מוגבלת לכמות אחת (אלא שהיתה בכך ברכה, שלמרות שהיו ארץ קשה ושנה קשה צמחה תבואה כבארץ וכבשנה טובות), ורק לאחר מכן הכפילה פתאום התבואה את עצמה פי מאה?

יותר מכך: מובן בפשטות, שכיון שהקדוש־ברוך־הוא קבע ברצונו שהעולם יתנהל לפי חוקי הטבע, ואף לגבי חלק מהם הוא כרת ברית ש"לא ישבותו"¹³, הרי לא יעשה הקדוש־ברוך־הוא נס שישבור את חוקי הטבע, כאשר אפשרי שאותו שפע יגיע בדרך הטבע¹⁴. ואף כאשר הכרחי, כביכול, להזדקק לנס, הרי אם אפשר להגיע לכך על ידי נס הקרוב יותר לטבע, אין