125

נעשה נס הנוגד לחלוטין את חוקי הטבע¹⁵.

ואם כך, השאלה בעניננו קשה יותר: ברכה כפולה זו יכולה היתה להינתן מיד עם צמיחת התבואה, שמלכתחילה תצמח "בארץ ההיא ובשנה ההיא" כמות הגדולה פי מאה מהצומח בארץ טובה ובשנה טובה, ואז הנס קרוב יותר לחוקי הטבע. מדוע בכל זאת ניתנה כאן הברכה על ידי נס – "מאה שערים" לאחר צמיחת ומדידת התבואה – שאין לו כלל אחיזה בטבע והוא "מנקר את העיניים"?

ה. הברכה בזכות המעשרות

ואכן, רש"י עצמו מבהיר זאת: כאשר ברצונו לומר שהערכת השערים היתה לאחר הצמיחה, הוא מבטא זאת במלים: "אומד זה למעשרות היה". לכאורה, אם בכוונת רש"י לספר רק אודות זמן האומד, הוא היה צריך לציין במפורש, שהאומד היה לאחר הצמיחה, ולא להסתפק ברמז לכך על ידי המלה "למעשרות"?

ההסבר לכך הוא, שבאומרו "למעשרות היה" משיב רש"י גם לקושיה שהוזכרה לעיל: נס זה אכן התרחש רק לאחר הצמיחה, כי הברכה של "מאה שערים" הגיעה בזכות מצות מעשר¹⁶ המקויימת רק מאוחר יותר, ולכן, דוקא לאחר שהתבואה כבר בשלה ויצחק מדד את כמותה לצורך מעשרות, רק אז, בזכות זאת – "וימצא... מאה שערים".

אך עדיין פירוש זה קשה: אילו רצה הקדוש־ברוך־הוא לגמול ליצחק עבור מצות מעשר רווח של "מאה שערים", עדיין ניתן היה לעשות זאת באופן שתהיה לו אחיזה בטבע: למשל, שיצחק ימכור את התבואה במחיר כה גבוה, פי מאה משוויה¹⁷, וכדומה. מדוע ניתן לו דוקא השכר של "מאה שערים", הנוגד לחלוטין את גדרי הטבע?

משום כך מציין רש"י שפירוש זה על "מאה שערים", שהתבואה הכפילה את עצמה מאליה, הוא מאמר של "רבותינו" – כלומר, קשור ללימוד בדרך ההלכה, דרך הדרש – ולא פירוש לפי הפשט ממש. הפירוש לפי פשוטו הוא, שהברכה שרתה בזמן צמיחת התבואה, ולכך יש אחיזה בטבע. ולכן מקדים רש"י את הפירוש "ועשתה על אחת שאמדוה מאה" לפני הפירוש "אומד זה למעשרות היה", כי הוא סובר שזהו הפירוש העיקרי.

ו. בפנימיות: שתי דרגות של שערים

בפירוש רש"י זה יש גם "יינה של תורה"¹⁸ –

על הפסוק "ויזרע יצחק... מאה שערים" מבאר כ"ק אדמו"ר ה"צמח