47

המדרש לפירוש של "פשוטו", כפי שרואים בתחילת פירושו על התורה⁷, שכיון ש"אין המקרא הזה אומר אלא דרשני" כותב רש"י תחילה את פירוש המדרש, ורק אחר כך הוא מסביר את הפסוק לפי פשוטו?

ג. "אך נח" – נח לבדו, או "פגוע"

ההסבר לכך הוא:

הקושי של רש"י במלים "אך נח" – שבגינו הוא מחדש, שמשמעות המלה "אך" היא "לבד" – הוא, שכאשר לומדים בפשטות שמשמעות המלה "אך" היא "רק", כבכל מקום, מתעורר קושי במלה "אך" עצמה, ולא רק ביתורה:

לפי הפירוש שהמשמעות של "אך" היא "רק", יוצא, שמלה זו ממעטת את "נח ואשר אתו בתיבה" מהכלל הקודם של "כל היקום", שעליו נאמר "וימח... וימחו מן הארץ".

פירוש זה אינו מובן, כי הביטוי "אך" הבא כדי למעט, שהפרט המוזכר אינו נכלל בכלל הקודם ושונה ממנו, מתאים להיאמר רק כאשר יש בכך חידוש לעומת הנאמר לפני כן.

[לדוגמא: "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו", "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש"⁸ – שלפי הפסוק הקודם⁹ "כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה... נתתי לכם את כל", ניתן להבין שגם "בשר בנפשו דמו" (אבר מן החי ודם מן החי¹⁰) ו"דמכם לנפשותיכם" (שופך דם עצמו וחונק עצמו¹¹) אינם אסורים, והתורה מחדשת, ש"בשר בנפשו דמו לא תאכלו" ו"את דמכם לנפשותיכם אדרוש", ולכן מתאים להשתמש בביטוי "אך"].

ואילו במלים "וישאר נח" אין כלל חידוש (שהרי כל הפרשה עד כה עוסקת בכך, שהקדוש־ברוך־הוא ציוה לנח לבנות תיבה להיכנס לתוכה עם כל אשר אתו כדי להינצל מהמבול, מ"לשחת כל בשר", "ומחיתי את כל היקום"¹²). ואם כך, אין מתאים לכאן הביטוי "אך"¹³.

לפיכך מבאר רש"י, שהמשמעות של "אך" כאן היא "לבד", לא במובן של "מלבד" וכיוצא בזה, אלא בדומה ל"לא טוב היות האדם לבדו"¹⁴, ואינה מתייחסת למלה "וישאר", אלא לנח, שנח נותר אדם אחד לבדו¹⁵.