ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ה נח שיחה א

37

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

את המלים "ויולד נח שלשה בנים" המופיעות כאן בפעם השניה⁷,

מביא לכן רש"י פירוש נוסף⁸, שגם מעשים טובים, אשר⁹ נוצרים ו"נולדים" על ידי האדם¹⁰, נקראים "תולדות", ואדרבה: אלה הם עיקר ה"תולדות" של צדיקים. ולכן, לא זו בלבד שהתורה אומרת שתולדות נח הם המעשים הטובים, אלא היא מקדימה את המלים "נח איש צדיק" לפני "ויולד נח שלשה בנים", כדי להבהיר שעיקר "תולדות נח" הוא – "נח איש צדיק"¹¹.

אך גם פירוש זה איננו "חלק", כי המשמעות הפשוטה של "תולדות" היא ילדים¹². לפיכך זקוק רש"י גם לפירוש הראשון, שמשמעות המלה "תולדות" היא גם כפשוטה.

וכיון שבפירוש "הואיל והזכירו..." הקושי הוא רק בהמשך הפסוקים, ואילו בפירוש "ללמדך..." משמעות המלה "תולדות" אינה כל כך ברורה – לכן מקדים רש"י את הפירוש "הואיל והזכירו...", כי זהו הפירוש העיקרי.

ב. "זכר צדיק לברכה" – אינו מיושם בעקביות

לאחר כל האמור לעיל יש להבין:

א) הקושי שהוזכר לעיל – מהו הקשר בין "תולדות נח" לבין "נח איש צדיק" – קשור, לכאורה, רק למלים "תולדות נח נח איש צדיק", ולא למלה "אלה" – מדוע, אפוא, מצטט רש"י מן הפסוק גם את המלה "אלה"¹³?

ב) לפי הכלל "זכר צדיק לברכה" היתה התורה צריכה לומר את שבחו של נח כבר בפרשה הקודמת¹⁴, כאשר נזכר שמו בראשונה¹⁵ – מדוע מופיעות

הערות

7. אף שמצינו עד"ז בעוד מקומות (ראה רש"י וארא ו, כט־ל. ועוד).
8. במשכיל לדוד כאן, שמה שהוזקק רש"י לפי' שני הוא, משום "דהכא לא נכתב שום ברכה אלא שבח ואין זה ענין לזכר צדיק לברכה". אבל ראה לקמן סעיף ט' וי', שפירוש הפשוט של הכתוב זכר צדיק לברכה הוא – שצריך לשבחו.
9. ראה גם גו"א כאן: שהמעשים הם פרי שמוליד האדם. ולהעיר ממרז"ל (סוטה מו, סע"א): מאי פירות... מצות.
10. משא"כ מאורעות – ראה לעיל הערה 3.
11. ראה גם רא"ם, גו"א וש"ח כאן.
12. וגם: דלפירוש זה "הול"ל אלה תולדות נח מעשיו צדקתו תומתו וכיוצא" (משכיל לדוד כאן).
13. ואף שתיבת "אלה" אינה ענין בפ"ע ונמשכת ל"תולדות נח" – בכ"ז, באם אין תיבה זו שייכת לפירושו, לא הי' מעתיקה. וכמו שמצינו (יתירה מזו), שמעתיק (לקמן ז, ב) תיבת "הטהורה" ולא תיבת "הבהמה" שלפנ"ז – אף שתיבת "הטהורה" היא התואר דתיבת "הבהמה".
14. בנוגע לקושיית מפרשי רש"י מה שכמה פעמים נזכר בכתוב אברהם יצחק ויעקב, ואינו מספר בשבחם – יש לתרץ בפשטות, שאדרבה: לא רק שהכתוב מזכיר את שבחם, כ"א גם מספר באריכות מפ' לך ועד סוף פ' ויחי. ואינו מוכרח להזכיר שבחם מיד בפעם הראשונה שמזכירם, כי הזכרת שמם בפעם הראשונה שמזכירם, כי הזכרת שמם בפעם הראשונה היא גם התחלת סיפור שבחם. משא"כ בנח, שכל (עיקר) שבחו הוא רק בהתיבות "נח איש צדיק"*, הו"ל לספר שבחו מיד בפעם הראשונה כשמזכירו – בתכיפות להזכרתו.
15. ומ"ש "ויולד בן – שממנו נבנה העולם" (ה, כח ופירש"י שם), וכן "זה ינחמנו גו'" (שם, כט) – בפשטות אינו סיפור שבחו, כ"א סיפור וביאור הטעם ד"ויקרא את שמו נח" – וכמפורש "לאמר זה ינחמנו גו'". (ואדרבה אם נאמר שהוא כן סיפור שבחו – למה משבחו הכתוב בפרשתנו עוה"פ, וכי ישבח אותו כל פעם שיזכירנו? ועד"ז במש"כ "ונח מצא חן").
. כי מה שקיים ציווי ה' בנוגע לעשיית התיבה וכו' – הרי הי' זה (כסיום הציווי) בכדי "ובאת אל התיבה גו'" להנצל מהמבול. ועוד, שזוהי "מצוה" ולא (לפנים משורת הדין) – "מעשים טובים" (ראה לעיל הערה 2 בסופה).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.