36

הערות

1. 1. משלי יו"ד, ז.
2. 2. עד"ז הוא גם בב"ר כאן (פ"ל, ו): "מה הן פירותיו של צדיק מצות ומע"ט". אלא שרש"י מוסיף: (א) "שעיקר תולדותיהם כו'" – והוכחתו ע"ז היא ממה שהכתוב מקדים "נח איש צדיק" ל"ויולד נח שלשה בנים" (כדלקמן בפנים). (ב) "ללמדך כו'", שכוונת הכתוב הוא ללמדנו "שעיקר תולדותיהם כו'" – והוכחתו על זה היא (זה ש"עיקר תולדותיהם של צדיקים מע"ט" הוא רק ביאור ע"ז שהכתוב יכול לכלול "נח איש צדיק" ב"תולדות נח", אבל): באם אין כוונת הכתוב ללמדנו זאת לעוד צדיקים – הי' רק מספר שנח הי' איש צדיק, ולמה נאמר "אלה תולדות נח"? ומזה מוכח שהכתוב בא "ללמדך כו'". כן השמיט רש"י "מצות", כי: א) (ע"ד הפשט) אין זה ממעלת צדיק דוקא (ובלבד שלא יהי' רשע). ב) נח הי' בעל מעש"ט (ראה פרש"י לעיל (ה, כט)) – וא"כ מנ"ל דגם מצות (שמחויב בהם) הוי (עיקר) תולדותיו?
3. 3. בראב"ע, רד"ק וחזקוני כאן, שפירוש "תולדות" כאן הוא "קורות". ובחזקוני כאן: "וכן פירש"י (ר"פ וישב) גבי אלה תולדות יעקב יוסף" (וכן תפס הרמב"ן בכוונת רש"י שם). אבל מלשון רש"י שם "ואלה של תולדות יעקב אלה ישוביהם וגלגוליהם", מוכח שגם שם מפרש "תולדות" כפשוטו, ופי' "אלה תולדות יעקב" הוא: אלה ישוביהם וגלגוליהם של תולדות יעקב. וראה בארוכה לקמן עמ' 113 ואילך.
4. 4. שלכן הוזקק רש"י להביא ראי' – "שנאמר כו'".
5. 5. ואף שמצינו בכ"מ כעין זה (ראה גם רש"י לעיל ג, א. שם, כ – אבל שם "ללמדך בא") – שאני בנדו"ד, שע"י שמפסיק ב"נח איש צדיק" אין לשון הכתוב מיושב כלל – כי לא כתב עדיין מאומה בנוגע ל"תולדות נח" שהתחיל בו.
6. 6. ואף שהכתוב צריך לשבחו, מ"מ הו"ל לסיים תחלה הענין ד"אלה תולדות נח" – שם חם ויפת, ואח"כ לשבחו. וכמו בפ' וירא (יח, יז־יח), שבתחלה כתיב "אשר אני עושה" – סיום הענין ד"המכסה אני מאברהם" – ורק לאח"ז (ובפסוק שלאחריו) מברכו "ואברהם היו יהי' וגו'"*.
7. . אף דפירוש "זכר צדיק לברכה" בפ' וירא שם, הוא ברכה כפשוטה ולא שבח (ראה לקמן סעיף ט וי') – אין סברא לחלק בענין הסמיכות ד"זכר צדיק" לברכתו – בין ברכה לשבח.