38

המלים "נח איש צדיק" רק בפרשת נח¹⁶?

כן אפשר לשאול לפי כלל זה לגבי צדיקים אחרים ששמותיהם מוזכרים בפרשה הקודמת: מדוע אין התורה מספרת בשבחו של מתושלח כאשר שמו מוזכר בפרשת בראשית? והרי צדקתו כה גדולה, עד שמפני כבודו עיכב הקדוש־ברוך־הוא את פורענות המבול למשך שבעה ימים¹⁷!

וכן אפשר לשאול גם לגבי חנוך, באותה פרשה: מדוע אין התורה משבחת אותו – "ויתהלך חנוך את האלקים"¹⁸ – מיד כאשר מוזכר שמו לראשונה.

כיצד ייתכן, אפוא, להסביר, שב"נח איש צדיק" הכוונה היא לספר בשבחו מפני הכלל "זכר צדיק לברכה", כאשר אותו כלל אינו מיושם לגבי צדיקים אחרים, ואף לגבי נח עצמו כשהוא מוזכר פעמים רבות לפני כן?

ג. "ויולד נח" – אין מוזכרים מעשיו הטובים

כן יש לשאול לגבי הפירוש השני "ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים": גם בפרשה הקודמת¹⁹ נאמר "ויולד נח...", וכן אצל צדיקים אחרים, ואם כך, מדוע אין הפסוק הקודם בא "ללמדך", מדוע אין התורה מספרת שם על מעשיו הטובים, שהם עיקר תולדותיו?

אך אין זה קושי גדול. שהרי, אמנם "מעשים טובים" נקראים "תולדות", והם "עיקר תולדותיהם של צדיקים", אך מובן בפשטות, שאין מתאים להתבטא לגביהם בביטוי "ויולד"²⁰. ולכן, בפרשתנו, כאשר נאמר "אלה תולדות נח", הכרחי לומר "נח איש צדיק", כי ב"תולדות נח" נכללים מעשיו הטובים, והם עיקר תולדותיו – והתורה אינה יכולה להשמיט את העיקר ולהזכיר רק את התולדות המופיעים לאחר מכן.

לעומת זאת, בפרשה הקודמת נאמר "ויולד נח" (וכך גם לגבי צדיקים אחרים), ולא "תולדות נח" – ולכן מתאים לומר שם "את שם את חם ואת יפת", ולא את ה"מעשים טובים" שלו.

אך דבר זה עצמו טעון ביאור: כיון ש"עיקר תולדותיהם של צדיקים" הם המעשים הטובים, כיצד ייתכן