1356

לאחרים. לעיתים לא רחוקות מנוצלים עולמיות – ב"קריאות" שאינן מחייבות ימים אלו לנושאים כלליים ובעיות איש בכלל, ובודאי לא בד' האמות

כולם,

העצמיות. דרך זו "משביעות רצון" וניתן למצוא לה גם "צידוק" מתאים

כולה,

שכן חג ראש השנה מקיף את הבריאה "גדולים" הדורשים הטבה או שינוי.

והרי הדיבור, ההתלהבות וקבלת "נעלות" (שברוב המקרים אין למחליטים

ואין בעולם מחסור בענינים כלליים

החלטות תקיפות בבעיות עולם כה כל השפעה בנידון) – משמשים לאמתלא

תשומת

נוחה ו"נאה" עבור אי נתינת מלוא הלב, ההכרחית וחיונית, לחשבון

העצמיים

הנפש האישי ולחיים היום יומיים להחלטות).

שלילת דרך זו מתבטאת גם במצות של חובת היום בראש השנה: אין כאן

(מקום בו יש מלוא ההשפעה

תקיעת שופר, שהיא המצוה המיוחדת הרכב של מספר כלי זמר, כי אם דוקא

מוסיקלי

כלי בודד, ואף הוא אינו מכשיר יוצאות מן הכלל. השופר הוא דוקא קרן

משוכלל המבצע יצירות מוסיקליות פשוטה של בהמה, ו"כל הקולות כשרים

חייבת

בשופר". השופר מלמד כי תשומת הלב ול"אני", וכי הדגש צריך להיות מושם על ורגילים של חיי יום יום – ורק אחר כך מן הצבור וכן הלאה. ‘ ‘

ויהי רצון, יתן ה', שכל יהודי איש ינצלו את השעות הקדושות והתעוררות בעיות עולם ומדינה כלליות (שכל כמה השנה ועשרת ימי תשובה, לא ליחיד ולא של ימי ראש השנה: שתמליכוני עליכם, ואחד, וההמשך שלה – הקריאה לתשובה

להיות מוקדשת, עובר לכל, ליחיד

הבאת קדושה אפילו בענינים פשוטים בחיים החברתיים של היחיד בתור חלק

‘

או אשה, וביחוד המנהיגים הרוחניים

הנשמה של הימים הנוראים לא עבור שתהיינה חשובות – אינן מעניני ראש

לציבור) כי אם עבור הקריאה הדחופה לקבלת הקב"ה למלך, מלך על כל אחד

תפלה וצדקה, דברים שביצועם חייב

ואחר

להתחיל, ע"י כל אחד, בו וממנו, כך – מסביב לו, בקהלתו והלאה.

של

ושההתעוררות הרוחנית והתחיה השנה, ויביאו לקשר מעמיק יותר של כל

ימים אלו יאירו ויקיפו את כל ימי יהודי עם הקב"ה, קשר שיתבטא בחיי