1334

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

בתכלית היחוד, "ואינן נקראות (לעצמן) טפל" (תניא ח"ב פ"ו). בשם כלל, אפילו בשם עוד שהוא לשון

להעבודה

מההפרש שבין הגילוי מלמעלמ"ט מלמטלמ"ע: בהעבודה שמלמטה

שמלמעלה.

עלול ענין השינויים4 יותר מבהגילוי צריך להיות שינוי (ועלי') מיום ליום, כיון

ולא עוד, אלא שבעבודת האדם שהאדם ע"י עבודתו צ"ל מהלך, ולא

עליות

עוד אלא שאמתית ענין ההילוך הוא תיבת "היום", שמורה על העדר השינוי – – נאמרה בפסוק וידעת דוקא. כי היחוד שאינו שולל את מציאות הנבראים כנ"ל,

ושינויים שלא בהדרגה5. ואעפ"כ,

שתמיד, בכל מצב ומצב הוא "היום" הבא ע"י העבודה שמלמטה, עם היות בו דוקא מתבטא אמיתית ענין אחדותו

מיוחד

יתברך6, שגם כשישנו למציאות, מ"מ הוא עמו ית' בתכלית היחוד. ויחוד

יכול

זה הוא מצד העצמות דוקא, שהוא כל ונושא הפכים. ולכן בפסוק זה דוקא

שמלמטלמ

נאמרה תיבת "היום" – כי בהיחוד "ע דוקא מתבטא ומתגלה מהותו

השינויים

ועצמותו ית', שלמעלה מכל ענין בהיחוד הנמשך מלמעלמ"ט (כיון שלא בא

הכח שיש בישראל ליחוד זה שבדרך

– אפילו בדקות דדקות שישנו גם ע"י עבודה)7. מלמטלמ"ע הוא מצד עצם נשמתם

והידיעה

הקשורה בעצמות. ולכן, ההתבוננות וההשבה אל הלב אשר הוי' הוא

הת

האלקים גו', בהד' שליבות שבתפלה, הנשמה שלמעלה משינויים – בחי' " חלתה וראשיתה היא התעוררות עצם

היום

הודאה וביטול שמצד עצם הנשמה8. ", המתבטאת באמירת "מודה אני",

הערות

  1. 4. ראה לקו"ת ואתחנן ד, ג. ה, ד.
  2. 5. ראה בארוכה צאינה וראינה תר"ס. שובה ישראל (משיחת ב' דחג השבועות תשכ"ג) תרס"ו (בהמשך תרס"ו). והאמונה מציאות הנבראים הוא הפכו, ומשתנה על ידם, משא"כ דבר, וביכלתו להוות גם את מציאות היש ומ"מ נשאר
  3. 6. וי"ל, אשר גם מטעם זה התחלת "שער היחוד שייכותו של שיעור התניא ליום השני דחגה"ש, וליום " הוא בפסוק זה דוקא. וראה לעיל ע' 9 (בהערות) ההילולא של הבעש"ט, שענינם הוא – מלמטלמ"ע.
  4. 7. כי כל בחי' גילוי, מכיון שמוגדר בגדר אור, העצמות, שלילת כל התוארים, אינו משתנה ח"ו משום הוא באחדותו.
  5. 8. ראה "היום יום" יא שבט.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.