1334

שיחה מב

ואתחנן

שני פעמים כתוב בפ' ואתחנן (ד, לה. שם לט) "הוי' הוא האלקים אין עוד".

גו'.

בפסוק אתה הראת גו' ובפסוק וידעת ולכאורה, החילוק שביניהם הוא רק

ובפסוק

שבפסוק אתה הראת הוא בדרך סיפור שונים הם גם בתוכן הענין. שלכן שונים האדם, שבפסוק וידעת מוסיף תיבת "היום הקדמת העבודה של "היום" כדלהלן)

וידעת – בדרך ציווי, אבל באמת הם גם בלשון – לא רק בנוגע עבודת " (כי ידיעת האדם צריכה להיות אחרי

והתיבות

בהתיבות המבארות את תוכן היחוד: א) האלקים" ובפסוק וידעת (מוסיף) "בשמים

"והשבות אל לבבך", כ"א, גם בפסוק אתה הראת – "כי הוי' הוא ממעל ועל הארץ מתחת". ב) בפסוק

ובפסוק

אתה הראת – "אין עוד מלבדו", מלבדו). וידעת – "אין עוד" (בלי תיבת

הידיעה

כללות החילוק שבין ב' הכתובים: של "הראית" גילוי בדרך מלמעלמ"ט¹; הראי' במהות ועצמות דהוי' ואלקים. ומ"

שב"אתה הראת" הוא כפי' הפשוט במ"ת נמשך לכל ישראל מלמעלה בחי'

ש וידעת היום הוא בבחי' מלמטלמ"ע,

עצמו

שהאדם תהי' בו הידיעה וההכרה בכח כאשר הגילוי הוא מלמעלה, נראה בכל

(ד"ה וידבר אלקים תש"ד פ"ד). והנה, דבר את שרשו שלמעלה, ולכן לא נזכר

הארץ

ב"אתה הראת" "בשמים ממעל ועל מלכתחילה השמים והארץ למציאות, וראו

מתחת", כי בשעת מ"ת, לא נראה במוחש איך שכל מציאות השמים הוא

אלקים.

שם הוי' וכל מציאות הארץ הוא שם וכל החידוש שבהידיעה היתה רק

ואלקים

אשר "הוי' הוא האלקים", דהוי' שמלמטלמ"ע, גם כשישנה הכרת היחוד אינו מספיק, וצריך לייחדו ית' גם

כולא חד. משא"כ בהידיעה בבחי' השמות – הוי' הוא האלקים –

שלמטה – בשמים ממעל ועל הארץ מתחת².

וזהו גם הטעם מה שבפסוק וידעת לא נאמרה תיבת "מלבדו", השוללת

היחוד

בתכלית כל מציאות זולתו ית' – כי שבדרך מלמטלמ"ע אינה שוללת את

מציאות

מציאות העולם³, אלא דהגם שישנה דשמים וארץ, מ"מ מיוחדות הן