1309

נעלות,

והנה כל המדריגות שבאור, גם הכי מצויירים הם באיזה ציור, ובמילא נוטים

מכיון שאין מציאותם מעצמותם, הם לאיזה ענין. והבחירה חפשית היא

הציורים:

רק בעצמות ב"ה, שפשוט הוא מכל הפרש בין ישראל לאו"ה, ומ"מ בוחר הוא

מצד עצמותו ב"ה הרי לכאורה אין בבחירתו החפשית, בישראל דוקא (ראה

שם).

תו"ש שיחת פורים העת"ר ובהמצוין אח עשו ליעקב – שניהם שוים, ומ"מ –

וכמו שנאמר (מלאכי א, ב־ג): הלא ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי.

שלגבי'

והנה התורה ניתנה מעצמותו ממש, על כל האומות, אינו מקבל ומקבל

– אח עשו ליעקב. ולכן החזירה , ומ"מ בחר (וממילא) נתן את התורה

(התגלות

לישראל דוקא וכפה עליהם הר כגיגית וירדה שנאה לאו"ה – "ואת עשו שנאתי"

האהבה¹) – "ואהב את יעקב" – – כי יעקב בחר לו י־ה.

ב

א. בחג השבועות הוא יום ההילולא

(משיחת חגה"ש תשכ"א) של דוד המלך ושל מורנו הבעש"ט נ"ע.

בבירור

יום ההילולא של מורנו הבעש"ט הוא אודות יום ההילולא של דוד המלך ע"ה למחרתו.

ענינו של יום־הילולא הוא, אשר ביום

ביום הראשון דחג השבועות. אמנם

ישנם ב' דיעות אם הוא ביום א' או זה היא עלי' מיוחדת של נשמתו דבעל

ועבודה

ההילולא. כל עמלו שעמל בתורה ביום ההילולא עולה נשמתו וכל עבודתו

במשך כל ימי חייו בעלמא דין הנה למעלה יותר. תלמידי חכמים אין להם

ילכו

מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר מחיל אל חיל, דעליות אלו הם כמה

ההילולא

פעמים בכל יום ויום, אמנם ביום על כל השנה, עד יום ההילולא הבא.

ולא רק נשמתו של בעל ההילולא הקשורים בהענינים שפעל בעל ההילולא, והוא בהמשכה כללית על כל השנה.

הוא עלי' גדולה ביותר, עלי' כללית בלבד עולה ביום זה, כ"א גם כל אלו

הנה ביום זה יערה עליהם רוח ממרום,

חלל

והנה בדוד מלך ישראל כתיב ולבי בקרבי שאין לו יצה"ר. וארז"ל דוד

הוא

מלך ישראל חי וקיים. מלך ענינו אשר הצטרכותם. ומזה מובן אשר מהות המלך

יוציאם והוא יביאם – את העם – בכל ניכר גם בעניני העם.