1308

ונופל במחשבתו: איך אפשר אשר אני המניעות ואקיים תומ"צ ואתקשר עם הנמצא במצב שפל כזה אתגבר על על

הבורא?

על זה באה ההוראה: בהתחלת כל הדברים, בשעת מתן תורה, היו גם אז

כתיב

ישראל בבחי' קטנות. כשהיו במצרים ז' שבועות אחרי צאתם ממצרים, ומ"מ בהו ואת ערום וערי' ומת"ת הי' רק

בלי

חיבב אותם הקב"ה ביותר ונתן להם את כנ"ל,

הבט על כל זה ואדרבה מצד זה גופא התורה שניתן בזה כל עצמותו ומהותו

ובכל

הנה כמו"כ בכל דור ודור, בכל זמן מקום, אל יפול לב האדם עליו מצד

בשפל

שפלות מצבו, דאדרבה, כאשר הוא המצב וישנם כמה נסיונות ומ"מ

התורה

מתגבר על כל המניעות לקבל את מתגלית האהבה העצמית של הקב"ה לבנ" ההמשכות עד העצמות ממש, עד אשר

בהקדמת נעשה לנשמע, הרי אז י, ונותנים לו מלמעלה כל הכחות וכל

ב

החזיר הקב"ה (לתורה) על כל אומה וקבלוה (ע"ז ב, ב). ולכאורה, הרי הקב"

(משיחת ב' דחג השבועות תשטו"ב) ולשון ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל

ה ידע מקודם אשר או"ה לא יקבלו את

אומה?

התורה ולאיזה צורך החזירה על כל

ומה שאמרו (מכילתא יתרו פ"ה) "

ולפיכך

נתבעו או"ה כדי שלא ליתן פתחון

קבלנו

פה כלפי שכינה אילו נתבענו כבר ד"שלא ליתן פתחון פה כו'", ועי"ז למנוע וע"ד הענין ד"וינצלו את מצרים") הוא

עלינו" – צריך ביאור, שהרי הענין מהם שכר לעתיד (אף שיש מעלה בזה, דבר חיצוני וטפל לגבי התורה שהיא

אשר

שעשועי המלך בעצמותו, ואין שייך העיקר אינו נגרר אחר הטפל.

ומוכרח לומר, שהחזרת התורה על כל – ולא רק להנ"ל.

והביאור בזה: בשעת מ"ת בחר הקב"ה

אמיתית ענין הבחירה הוא אשר אין ישנם טעמים לבחירתו הרי הוא מוכרח וכופהו יותר מאשר הכפי' בשוטים), היינו

בשביל הנ"ל יחזיר את התורה, כי

האומות, נוגע לעצם הענין דמ"ת ג"כ

בישראל (ראה שו"ע אדה"ז ס"ס ס"ד). שום טעמים וסיבות להבחירה (כי כאשר

בזה, ובבר שכל, טעם שכלי מכריחהו

שהבוחר, מצד עצמו, מושלל הוא לגמרי

אליו,

מהדבר שבוחר בו, ואין לו שום נטיות ורק שבוחר כן בבחירתו החפשית.