1304

שיחה כט

אמור

... במענה על שאלתו, במ"ש בפי' הפנים דוחה שבת, ושואל מי הוא בעל הרא"ש תמיד (לא, ב) דיש דאפית לחם סברא זו.

ועפמ

המחלוקת בזה היא במנחות (צה, ב) זו (דאפית לחה"פ היא בפנים) לא שנה זו

ולפי פירוש זה ג' דעות בדבר: א)

"ש בתוד"ה אלא – תברא מי ששנה

(דאין האפי' דוחה שבת). דגם האפי' אין דוחה שבת (וכ"ה בסתם

ב)אפי'

מתניתין, שאחרי החלוקת. שם ק, ב). – ושתי דעות אלו הובאו בסתם מתניתין. והוא דעת ר' יודא שם.

איברא דלדעת הרמב"ם (הל' תמידין לחה"פ היא בפנים ואינה דוחה שבת, י"ל דאין האפי' דוחה שבת, וכסתם מתניתין ובתוי"ט מנחות פי"א מ"ב). אבל אין כן הרד"ק (שמואל א, כא) דכתב דלר' יודא שמעוני שם, שבזה נחלקו דואג ודוד. – צ"ע).

דוחה שבת אבל לא לישה ועריכה.

– ג) דכל מעשה לחה"פ דוחה שבת,

ומוספין פ"ה – ז, יו"ד) דפסק דאפית

דאין מחלוקת תנאים בדבר, וכ"ע ס"ל שם. (וראה בלחם משנה על הרמב"ם שם

דעת התוס' וכנ"ל. וכן הוא גם בפי'

האפי' דוחה שבת. וראה ברר"ק ובילקוט (ובגירסת הירושלמי סנהדרין – פ"י ה"ב

דאפית

והנה לכאורה צע"ג, דהרי למ"ד לחה"פ דוחה שבת לדעתו צ"ל האפי'

ולדעה

דוקא בשבת דאם לאו יפסל בלינה. השבת. וא"כ איך נסתפקו בדין זה והוא מרע"ה. וכמו שהקשה עד"ז בכ"מ.

וי"ל דתמיד היתה מחלוקת בזה, ובכל (וכמרז"ל – ר"ה כה, ועייג"כ רמב"ם הל' שבימיך). והנה דואג הי' ראש אב בית דין ודוד הי' הלכה כמותו בכל מקום (סנה' בנוב, נתעוררה השאלה עוה"פ אם אפית

החולקת האפי' צ"ל דוקא קודם

דבר ההוה בכל שבוע ושבוע מימות דור ודור היו פוסקין כסנהדריא שבימיו

ממרים פ"ב ה"א – אין לך אלא שופט

וכפרש"י ע"פ (ש"א יד) אביר הרועים. צג, ב) ולכן כשהיו שניהם בבת אחת לחה"פ דוחה שבת או לא.

בדברים

– ומה שאינו מונה מחלוקת זו חגיגה פ"ב ה"ה) הוא מפני שבכל פעם דלסמוך או לא, דנשאר בפלוגתא, וק"ל.

שנחלקו קודם ב"ש וב"ה (ירושלמי הי' נפסק דין זה ע"פ הרוב, משא"כ דין

ואכ"מ.