1301

שיחה כז

פסח

מה בין פסח הראשון לשני, הראשון ומצה עמו בבית (פסחים צה, א).

שני אסור בבל יראה ובל ימצא, והשני חמץ

מצרים

ויובן בהקדים ההפרש בין יציאת – נקודה התיכונית של כל ימי חודש

ביחוד

ניסן¹ – לספירת העומר – השייכת לחודש אייר², שיצי"מ היתה מצד

אתערותא

אתערותא דלעילא, משכני. וספה"ע – דלתתא, אחריך נרוצה.

נעלה

ואף שהגילוי הבא מלמעלה הוא האדם, כי הנברא בעבודתו יכול להגיע הוא קודם למ"ת), שלכן הגאולה דחודש אייר נקרא בשם "זיו" (הארה ולא עצמות)

– הם האבות (שזהו ג"כ מה שאייר ר" שלהם ריחות היו (שהש"ר פ"א) –

מ"מ בנוגע לעבודת האדם, הגילוי הבא והעבודה הוא רק אתכפיא (שלכן יצי"מ

יותר מהגילוי שנמשך ע"י עבודת רק עד שרשו (ובפרט שהעבודה דספה"ע

ניסן היתה מ"בכבודו ובעצמו", וחודש

שבו נולדו זיותני עולם (ר"ה יא, א)

ת³ אברהם יצחק יעקב רחל), שהמצות

מלמעלה אינו פועל אתהפכא בנה"ב,

היתה

מצד עבודת האדם נעשה אתהפכא. (ראה

ולכן, בפסח ראשון – ניסן – חמץ

בדרך בריחה. תניא פל"א), משא"כ

לקו"ת ויקרא ג,

א. במדבר ג, א). אסור בבל יראה ובל ימצא, כי מאחר ליזהר

שמדותיו אינם מבוררות עדיין צריך שצריך לומר אי אפשי (לקו"ת ואתחנן ט,

ביותר מהרע, דוגמת הבעל תשובה ד) משא"כ בפסח שני – אייר (אבות –

שצריך

הן הן המרכבה) – הוא דוגמת הצדיק לומר אפשי. ואף שפסח שני הוא

מדות

באמצע ימי הספירה ונשארו בו עדיין שכבר בירר אותן, הוא בחי' צדיק. שצריך לבררם, מ"מ באותן המדות

בעומר

ל"ג

... מבואר בתורת החסידות ענין ל"ג והמחיצה, הגל, שבין אצילות לבי"ע, בעומר, ספירת הוד שבהוד, שזהו ההפסק

וההפסק והפרסא, הגל, שבין למעלה