1287

ודוקא ב' מנות כ"א נותן רק מנה אחת, שעושה כן מפני טבעית גופו ואין בזה היינו סוג מצוה אחת, יש מקום לחשש ענין של דירה בתחתונים, וע"ד ספק

לחיי

שנסתפק רחב"ת (ע"ז יח, א) מה אני דמים רבים.

ומדייק שיהי' משלוח מנות – כי התומ"

עוה"ב, וכמשנ"ת בתו"א תולדות בי' צ צריך להעלותן ע"י דו"ר טבעיים או

ובהגהות

שכליים כו' וכמשנ"ת בסש"ב (פ"מ הגשמי שהוא מדור הקליפות.

והנה כ"ז הוא בנוגע לעצמו, אבל הרי ל' יחיד, ולכן באה מצוה השנית בפורים להשתדל ולהוכיח את חבירו האביון ועני

ואין זה סותר למה שנת"ל שבפורים צ באו לשלול אתעדל"ע שזהו מעין ענין כגיגית כו' שם תהא קבורתכם, וכמובן ג לבסומי) שבימי הפורים לא היתה אתעדל" פני גו' – אבל לא בא לשלול ענין הוכח

שם) ולא שישארו למטה בעוה"ז נת' לעיל שצ"ל כולנו כאחד, ויחן וקבל

והיא מתנות לאביונים – היינו שצריך

בדעת שגם הוא יעסוק בתומ"צ.

"ל העבודה מצד עצמו דוקא, כי בזה של כפי' והכרח, וכמו כפה עליהם הר

"כ מהראי' שבתו"א (סד"ה חייב אינש ע מפני שע"ז נאמר ואנכי הסתר אסתיר תוכיח וכיו"ב ע"י בנ"א, ופשוט. אבל

בכאו

הענינים לעורר את חבירו אינם שווין לדוגמא – ע"י שרואה אחר מניח תפלין.

"א: יש מתפעל ומתחיל להניח תפלין ויש מתפעל ומתחיל להניח תפילין ע"י

ויראתו,

שאחר מסביר לו ענין אהבת השם או אוכלין, כי אין תפקידם לעשות דירה יעשה דירה לו ית' בתחתונים.

ולכן מספיק גם מתנה אחת, כי אף הרי אם רק פעל שהאביון מקיים תומ"צ

– ולכן ה"מתנות" אפשר שיהי' מעות

בתחתונים, כ"א להיות סבה שהאביון את"ל שנותן המתנה מפני טבעית גופו,

לשמה עי"ז – דיו, כמובן.

גשמיית:

וע"ד שארז"ל (ב"ב ט, א) בצדקה באין או"ה ונוטלין בזרוע ואעפ"כ נחשב

אבל צריך לתת לשני אביונים, כי להתעוררות מחבריהם, כי קיום התומ"צ

אם עושין צדקה מוטב ואם לאו להם לצדקה כו'. בכלל ישנם שני סוגי אנשים הזקוקים

צ"ל בהשתתפות ועבודת הגוף והנפש

במשל

גם יחד כמרז"ל (סנה' צא, א ושם) דחיגר וסומא, ובל' דא"ח שהעבודה

והא

צ"ל הן מצד נה"א והן מצד נה"ב, להשתדלות כי גם הנשמה נתגשמה ע"י

בלא הא לא סגיא, ובשניהם צריך ירידתה למטה, או – בסוגי העובדים Ð

בנשמתם.

יש: א) עובדי ד' בגופם ב) עובדי ד' וזה שצ"ל נתינה לשני אביונים.