1283
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אחדות
עם אחד. ולכן המצות אשר תוכנם ממש) הן עיקר בענין החג.
בשתי מצות אלו גופא, עיקר ענין
(של ישראל, שהם חלק אלקה ממעל האחדות ופעולתו הוא במצות מתנות
לרעהו,
לאביונים. כי משלוח מנות הרי הוא – ואין זקוקים לפעולת המצות – שהרי בלאה
ובזה אין ניכר כ"כ ענין האחדות "כ ריעים וקרובים הם. משא"כ בנתינת
דבר
מתנות לאביונים, אביון – שתאב לכל בו שום מעלה כלל, הרי הנתינה – קירוב עם האביון.
5, הן בגשמיות והן ברוחניות, שאין והתאחדות אפילו עם הפחות ביותר –
אביונים
ולכן: מוטב לאדם להרבות במתנות לרעיו כו'6. כיון שענין מצות אלו הוא כאשר יש לו אפשריות לקרב רחוקים, אלה הקרובים בלאה"כ.
מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות
קירוב והתאחדות של כל ישראל, הרי הרי זה מוטב – בענין האחדות – מלקרב
בשביל
הטביע הקב"ה בהבריאה, (שכולה האדם), אשר דברים הנחוצים ביותר
הצורך
להאדם, בנקל יותר להשיגם7, וכמו הלבוש בקל יותר להשיגו מאשר קנין או שנצרך ביותר להאדם (כמרז"ל8) על כל לבורא מ"ט כל הנשמה תהלל י־ה כו'),
באויר, מזון, לבוש ובית – הנה
בנין בית, מזון קל יותר מלבוש, ואויר
נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס מזומן תמיד, בלי טרחא מצד האדם כלל.
בצרכי
וכמו שהוא בצרכי הגוף, כן הוא הנפש: המצות שהנשמה מוכרחת
לקיימם.
וזקוקה להם ביותר, בנקל יותר ובנדו"ד: שתי המצות משלוח מנות
בענין
ומתנות לאביונים (מכיון שהם עיקר המצות דפורים. הפורים), בנקל יותר לקיימם משאר
כשרה,
קריאת המגילה – הרי צורך במגילה להקדים מפני זה כו'). קרה"ת – נוסף על הנסים – זקוק לסדר תפלה, או לסעודה איסור תענית והספד וחיוב השמחה וכו'
בעל קורא (עד שכפרים מוכרחים
הנ"ל – צ"ל בעשרה דוקא. אמירת ועל
המחויבת בברהמ"ז וברהמ"ז. ומכש"כ אשר ה"ז תלוי ברגש הלב, ועיקר הציווי
במוחו
הוא (כמו במצות ואהבת9) שיתבונן בענינים המביאים לשמחה ושוללים
הערות
- 5. ויקרא רבה פל"ד, ו. מדרש משלי כב. רש"י דברים
- 6. רמב"ם סוף הל' מגילה.
- 7. ראה מים רבים תרל"ו בתחלתו.
- 8. בראשית רבה פי"ד, ט.
- 9. ראה תורת אדה"ז שקיבל "מהה"מ דמעזריטש וכך טו, ד. קיבל הוא ז"ל מהבעש"ט" (בהוספות לדרמ"צ ע' תח).
ויקרא רבה ל״ד:ו׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קו, מג): פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם וְהֵמָּה יַמְרוּ בַעֲצָתָם וַיָּמֹּכּוּ בַּעֲוֹנָם, בִּימֵי שְׁפֹט הַשּׁוֹפְטִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמִשְׁתַּעְבְּדִים בַּמַּלְכוּת וְעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה וְנִגְאָלִים, חוֹזְרִים וְעוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמִשְׁתַּעְבְּדִים בַּמַּלְכוּת וְעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה וְנִגְאָלִין, עַד הֵיכָן, תְּרֵין אָמוֹרָאִין, חַד אָמַר עַד שֶׁדַּלּוּ מִן הַמִּצְווֹת, וְאָחֳרִינָא אָמַר עַד [שידלדלו] [שנדלדלו] מִן הַנְּכָסִים, עַד שֶׁלֹּא הָיְתָה סְפֵיקָא בְּיָדוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן לְהָבִיא אֲפִלּוּ קָרְבַּן עָנִי, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא יד, כא): וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת. שְׁמוֹנָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לֶעָנִי: עָנִי, אֶבְיוֹן, מִסְכֵּן, רָשׁ, דַּל, דָּךְ, מָךְ, הֵלֶךְ. עָנִי, כְּמַשְׁמָעוֹ. אֶבְיוֹן, שֶׁמְתָאֵב לַכֹּל. מִסְכֵּן, שֶׁהוּא בָּזוּי לַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט, טז): וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה. רָשׁ, מִן הַנְּכָסִים. דַּל, מְדֻלְדָּל מִן הַנְּכָסִים. דָּךְ, מְדֻכְדָּךְ, רוֹאֶה דָּבָר וְאֵינוֹ אוֹכֵל, רוֹאֶה דָּבָר וְאֵינוֹ טוֹעֵם וְאֵינוֹ שׁוֹתֶה. מָךְ, שֶׁהוּא מָךְ לִפְנֵי כֹּל, עָשׂוּי כְּמִין סְקוּפָה הַתַּחְתּוֹנָה, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ.
בראשית רבה י״ד:ט׳ - הטקסט מספריא
חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לָהּ: נֶפֶשׁ, רוּחַ, נְשָׁמָה, יְחִידָה, חַיָּה. נֶפֶשׁ, זֶה הַדָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב, כג): כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ. רוּחַ, שֶׁהִיא עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ג, כא): מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי אָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה. נְשָׁמָה, זוֹ הָאוֹפִיָּא, דִּבְרִיָּתָא אָמְרִין הָאוֹפִיתָא טָבָא. חַיָּה, שֶׁכָּל הָאֵבָרִים מֵתִים וְהִיא חַיָּה בַּגּוּף. יְחִידָה, שֶׁכָּל הָאֵבָרִים מִשְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהִיא יְחִידָה בַּגּוּף. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לד, יד): אִם יָשִׂים אֵלָיו לִבּוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה אָמַר אִם יָשִׂים אֱלֹהִים לִבּוֹ עַל הָאָדָם הַזֶּה, רוּחוֹ כְּבָר הָיָה בְּיָדוֹ (שנאמר): וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף בְּגוּפוֹ כְּבָר יִגְוַע כָּל אָדָם, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן, נְשָׁמָה מְחַמֶּמֶת אֶת הַגּוּף שֶׁלֹא יִצְטַנֵּן וְיָמוּת. רַבָּנָן אוֹמְרִים אִם יָשִׂים אֱלֹהִים לִבּוֹ לָאָדָם הַזֶּה רוּחוֹ כְּבָר הוּא בְּיָדוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף לְמַעְלָה כְּבָר יִגְוַע כָּל אָדָם יַחַד, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן נְשָׁמָה מְחַמֶּמֶת הַגּוּף שֶׁלֹא יִצְטַנֵּן וְיָמוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כ, כז): נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם. רַבִּי בִּיסְנִי וְרַבִּי אַחָא וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר אוֹמְרִים, הַנְּשָׁמָה הַזּוֹ מְמַלְּאָה אֶת כָּל הַגּוּף, וּבְשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן הִיא עוֹלָה וְשׁוֹאֶבֶת לוֹ חַיִּים מִלְּמַעְלָה. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמַר, עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה שֶׁאָדָם נוֹשֵׁם צָרִיךְ לְקַלֵּס לַבּוֹרֵא, מַה טַּעַם (תהלים קנ, ו): כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, כָּל הַנְּשִׁימָה תְּהַלֵּל יָהּ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.