1279

בכולם,

ההבטחה דלא ידח ממנו נדח הוא השערה, ומובטחים שיעשו תשובה על

כי גם בצדיקים מדקדקים כחוט החטאים שבמדריגתם, וכן גם בסתם

החטאים

אנשים מובטחים שיעשו תשובה על

החטא הוא רק לפי שעה ובחיצוניות,

שבמדריגתם. וכמ"ש הרמב"ם בהל' גרושין (ספ"ב)

למעלה

אשר רק היצה"ר אנסו. אונס הוא עוד הוא בהוי' בתכלית ההתקשרות. יותר משוגג. אבל בפנימיותו קשור

היא

בפנימיות זו שהיא תמיד בשלימות זה שעובר במזיד על דברי חכמים, וכל למעלה משכל רצון ותענוג, שאפילו כחותיו, השכל הרצון והעונג, אינם

למלאות

כדבעי, גם הוא בפנימיותו רוצה רצון הקב"ה. וכדמוכח גם מרמב"ם

מכל

הנ"ל, לפי שפנימיות זו היא למלעלה נקודת היהדות.

וכאשר פנימיות נשמתו מאירה אצלו

ההרגשים דשכל, רצון ועונג, והו"ע בגילוי, אזי גם כאשר אין אצלו שום

דיבוריו

הרגשים, מ"מ הנה כל מחשבותיו גילוי עצם ופנימיות הנשמה.

ועד"מ אדם הנראה במראה (שפיגעל) אף שאין בו שום הרגש כלל, וכן הוא גם כפי רצה"ע וכמרז"ל דמנפשי' כרע.

ומעשיו הם כפי רצון העליון, מצד הרי כל תנועותיו הם כמו בהאדם עצמו,

ביהודי אשר כל מעשיו נעשים מאליהם

הוי'

ועי"ז גורם גם למעלה אשר כביכול

וזהו עד דלא ידע כו' כי הגם שהוא אין כדבעי, כי פנימיות הנשמה מאירה אצלו

וכמו שהי' בימי הפורים אשר ליהודים שמסרו נפשם על זה, וגם תינוקות שלא כו', שזה בא מצד פנימיות הנפש.

המורם מכל האמור הוא: בימי הפורים (וכידוע שבכל המועדים צריך להמשיך תורה ושמחה זה יו"ט (מקדש הזמן)

צלך¹.

לו שום הרגשים כלל, מ"מ בפועל הוא

בגילוי.

היתה אורה זו תורה..ויקר אלו תפילין הגיעו לדיעה אמרו אתך אנחנו בין לחיים

צריך להחליט ולהמשיך על כל השנה ענינם על כל השנה) ולהוסיף באורה זו

וששון

וההתקשרות דכל עניניו לאלקות, ויקר כל התורה לתפלין, ועי"ז תהי' שנת אורה

זה המילה, הו"ע הכריתת ברית אלו תפלין, הו"ע כללות המצות דהוקשה

ושמחה וששון ויקר גם כפשוטו.