1277

ב. איתא בתקוני זוהר ומובא בספרים כ־פורים. דיוה"כ הוא שוה לפורים. ואחד בפירוש יום הכפורים, דפירושו הוא הענינים שמשתוים יוה"כ ופורים הוא

הוא

אשר בשניהם ישנו ענין הגורל. פורים הגורל על ב' השעירים, איזה שעיר לה'

אמנם יש חילוק עיקרי בין יוה"כ

על שם הפור הוא הגורל, וביוה"כ הי' ואיזה שעיר לעזאזל.

לפורים.

והעינוי צריך להיות בכל הפרטים, עד גם

ביו"כ כתיב ועניתם את נפשותיכם, בנעילת הסנדל, היינו שהעינוי מקיף

אמנם

את האדם מקדקדו ועד כף רגלו. בפורים הוא להיפך. צריך להרבות

היינו

בסעודה ובמשלוח מנות ולבסומי ביין. הענינים הגשמיים ובפורים צריך להרבות

שביוה"כ צריך להיות ההפשטה מכל באכילה ושתי' והדומה.

שלמעלה

והנה ענין הגורל הוא העבודה משהתלשלות (כמו שנתבאר בהמאמר הביטול שמבטל את הטו"ד שלו (כנ"ל

מטעם ודעת ומגיע למעלה באריכות), שזהו ג"כ הענין דלא ידעי, בסעיף א'). ולפי"ז יוקשה מהו"ע הריבוי

לענין

דאכילה ושתי' בפורים? איך זה מתאים הוא תכלית הביטול?

אך הענין הוא, דתכלית הכוונה הוא הנה גם אז יהי' בתכלית הביטול דמס"נ על יו"כ, דביו"כ הנה הביטול דמס"נ הוא הענינים הגשמיים, משא"כ בפורים הנה הנה את הגשמיות גופא הוא מזכך כל כך, שלמעלה מטעם ודעת.

וזהו חייב אינש לבסומי בפוריא עד ישנו בוסם הבא בסיבת דברים רוחניים. ע כו' דמי כמאן דמיבסמי. אמנם העבודה ומ"מ הנה היין הגשמי עצמו יביא את מטעם ודעת.

הגורל והעבודה דלא ידעי, שענינה אשר גם בהיותו שייך לענינים גשמיים, שלמעלה מטעם ודעת. וזהו מעלת פורים

ע"י ההפשטה שמפשיט את עצמו מכל

גם בהיותו עסוק בהדברים הגשמיים,

עד אשר עושה מהגשמיות גופא, ביטול דלא ידעי. ופירש"י לבסומי ביין. דהנה

"ד דאיתא בגמרא (ב"ב עג) מתי מדבר

דפורים הוא לבסומי ביין גשמי דוקא, האדם לבחי' לא ידעי – מס"נ שלמעלה

השנה.

וימי הפורים הוא נתינת כח על כל אשר לא רק בשעת התורה והתפלה

כולו

כ"א גם בשעת עסקיו בדרך ארץ יהי' מסור ונתון להוי' בתכלית הביטול.

כמה

ג. כפי המבואר בדא"ח, הנה היו עצמה, שלא שאלה את מרדכי. וההוראה

ענינים אשר אסתר עשתה על דעת מזה בזמנינו הוא, אשר ישנם ענינים

דעת

אשר נשי ישראל צריכים לעשות על כדעת האשה (בענינים ההם). עצמם, ואדרבה, הבעל צריך לעשות