1277

שיחה יט

פורים

א. דובר בהמאמר (ד"ה חייב אינש) דלא ידעי כו'. והפירוש דלא ידעי הוא: הענין דחייב אינש לבסומי בפוריא עד מען זאל ניט ליגן אין אייגענעם דעת.

הענין

ועפי"ז הנה ענין דלא ידעי הוא אותו לענין הטבילה במקוה, שיטבול את עצמו הדיעות הבלתי רצויות.

והנה הדין בטבילה הוא שצריך לכסות ואם לאו לא עלתה לו טבילה. והענין הדעת, עד שלא ירגיש את מציאותו כלל

דטבילה במקוה, כמ"ש הרמב"ם רמז

במי הדעת הטהור, ועי"ז יתבטלו אצלו

את כל גופו, אפילו שערותיו, במים. ברוחניות הוא, שיהי' כולו מכוסה במי

לאיזה מציאות בפני עצמו, מבלעדי מי

הוא

הדעת, (וכמו דגים שבים שכל חיותם טבילה אותיות הביטול. כשהם בתוך המים דוקא), דזהו ענין

טובל

והנה בדין הטבילה יש הפרש אם את עצמו במי מעין. דבמים מכונסים צריך היינו מים שמחוברים עם מקורם, מטהר בטיפה אחת, אבל אותה הטיפה מכסה את

– ובאמת הנה במחשבה עיונית אפשר

את עצמו במים מכונסים או שטובל

שיעור של מ' סאה, משא"כ במי מעין, בכל שהוא. דגם כאשר טובל את עצמו

כל גופו לצייר שיטבול את כל גופו בטיפה אחת.

שיכסה

שהרי אין צריך שיעור לכמות המים אחת היא איזה כמות של מים, הרי אפשר שתכסה את כל גופו –

הנה אם טיפה זו היא מי מעין, נטהר

והענין ברוחניות הוא: מים הוא תורה.

את כל גופו, ולזאת הואיל וגם טיפה

למשוך את הטיפה שתהי' דק מאד עד גם בכל שהוא.

גליא דתורה נק' מים מכונסים, לפי

ששייך

שהתורה נתלבשה בשכל אנושי וכו' עד שילמוד תורה ויהי' נפרד ממקורו.

שמחוברים

משא"כ פנימיות התורה נק' מי מעין, בפנימיות התורה הוא רק בעניני אלקות

וזהו שמי מעין מטהרים בכל שהוא, אם הלימוד וההשגה הוא רק משהו, מ"מ

תמיד במקורם, שהרי המדובר וכו'. דכאשר לומד פנימיות התורה, הנה גם

בכח פנימיות התורה הוא לטהר את

תנאי

האדם גם בכל שהוא. אבל דרוש לזה אשר בטיפה זו יתכסה כל גופו, היינו

מתאימים

אשר כל עניניו במשך כל היום יהיו ללימוד פנימיות התורה שלמד

היא,

והשיג. ואזי הנה גם אם השגתו קטנה בכחה לטהר אותו.