1277

שיחה יח

בכתוב,

והקדמה לכל האמור הוא כאמור בעל התניא והשו"ע: ע"י כתית (ונפשי לבי בתורתך – ועד למאור שבתורה).

כתית למאור, וכפירוש רבנו הזקן כעפר לכל תהי' – נעשה) למאור (פתח

זכור

פ'

ללכת

כאשר יצאו ישראל ממצרים ע"מ להר סיני לקבל את התורה, עמד

ישראל

עמלק באמצע הדרך ולא הניח את אפשריות על זה הי' כי ישראל עצמם רפו זמן שישראל חזקים בתורה ומצותי' אזי

ללכת להר סיני לקבל את התורה.

ידיהם מדברי תורה (ברפידים). כי כל אין שום אומה יכולה לשלוט בהם, ורק

אשר

כאשר רפו עצמם מהתורה, הנה הגם בלבד, רפיון וחלישות, הנה זהו נתינת התורה לגמרי.

ההוראה מזה היא: ישנם כאלו שחושבים ערבית, די ומספיק שאקיים את המצוות בזה? על זה היא ההוראה. אשר רפיון בתורה ומצות כ"א גם נתינת מקום הוא

ואם הוא רוצה לישאר יהודי שומר

לא עזבו לגמרי את התורה כ"א רפו מקום שיבוא עמלק וימנע אותם מקבלת

די ומספיק שאלמוד פ"א שחרית ופ"א

לצאת ידי חובתי בלבד ולמה לי להדר וחלישות זו נוגע לא רק לענין ההידור

אשר עי"ז יתבטל ח"ו מתומ"צ לגמרי. תומ"צ (על צד היותר פחות עכ"פ, לא

להתחזק

להתבטל מזה לגמרי) מההכרח הוא וחלישות כלל.

וזהו ענין זכירת מעשה עמלק בכל

בכל כחו בתומ"צ, בלי שום רפיון יום ויום. אשר תמיד עלינו לזכור שלא

להקרירות

לתת (ניט צולאזן) שום נתינת מקום תוקף בתומ"צ, בחמימות וחיות. דעמלק, כי אם להתחזק בכל